מחשבות חרוץ · פרק ד׳, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וחודש אדר נ"ל שהוא מסוגל יותר להתגבר בו על כח הדמיון, כידוע די"ב חודש הם נגד י"ב שבטים שלכל שבט יש מעלה וכח מיוחד שבו הוא מתייחד ונרשם משאר השבטים דעל ידי זה נחשב לשבט בפ"ע, ואע״‎פ שכל ישראל כולם גוי אחד בארץ שכולם אחד ממש וכל אחד מהם כלול מכל המעלות שיש בכל ישראל, מכל מקום הוא מתגלה בפרט בנפש המיוחד לזה, וידוע דכל דבר יש בעולם ושנה ונפש וכמו שיש נפשות חלוקות כך יש זמנים חלוקים ומקומות חלוקים, וכלל חלוקת הנפשות מישראל דרך כלל לי"ב שבטים הוא חלוקת המקומות דרך כלל לי"ב גבולי אלכסון של העולם הנזכר בס' יצירה והשנה לי"ב חודש, וסדרן של חדשים לשבטים יש בהם כמה פנים וענינים גדולים ועמוקים יש בזה איך כל הסדרים אמת ועכ"מ, רק מה שעל דרך הפשוט נראה ושוב ראיתי כן בס' קדושת לוי דחודש אדר שמזלו דגים הוא נגד יוסף דברכתו וידגו לרוב וגם הוא לפעמים ב' וכן שבט יוסף פעמים נחשב לב' שבטים, וכמו דבחדשים העיקר הוא הב' כן בשבטים אפרים העיקר ונקרא עיין שם כי הפרני וגו' כי בו כח הפו"ר כברכתם וידגו וגו' שהוא באדר כמה שכתוב בר"ה (ח' ע"א) בצאן מתעברות באדר וישראל בכל מקום נמשלו לצאן, ונקרא אדר לשון אדיר מורה כח וגבורה שעיקרה בכבישת היצר, וכי כן יבורך גבר ירא ה' לגבורת אנשים בניך כשתילי וגו' וזהו כח של יוסף, וניסן הוא נגד יהודה כי בו ר"ה למלכים. והם נבראו באות ק' ואות ה' כמה שכתוב בס' יצירה ובזוהר איתא דהם רזא דאשת זנונים ואשת חיל כגונא דקופא אזיל בתר ב"נ, והוא גם כן על דרך הכל בפני שכינה כקוף בפני אדם וה' רומזת לשכיה וקוף הוא הקופא דאזיל בתר ב"נ להתדמות לו בכל דבר, כי האדם נברא בצלמינו כדמותינו אבל רק דרך דמיון כקוף, ומזה נמששך כח הדמיון באדם שמתפשט לחיצונים עד שנבנה ממנו קומת האשת זנונים שהוא השיקוע בדמיונות של חמדות עולם הזה שגם הוא הכל דוגמת עולמות העליונים, כי לאדם שטוב נתן האלקים כל עניני עולם הזה ליקח מהם לעבודת השם יתברך ולא נברא שום דבר בעולם לבטלה דכל פעל למענהו לקילוסו והכל לכבודו בראו היינו על ידי האדם המכיר על ידיהם כבודו של השם יתברך ומודה לפניו על כל מה שברא ועל ידי זה יוכל להמשיך כל דמיונותיו אל הקודשה, ומי שדבוק באמת בהשם יתברך כטעם ואתם הדבקים וגו' הנאמר על כנסת ישראלבכלל שהן הם עצם השכינה כנודע היינו שהנפשות מבני ישראל הם חלק אלוק ממעל דמאן דנפח מתוכו נפח ומעצמיותו והוא כחו ית' השוכן בתחתונים, זהו הזוכה לגאולה שלימה מכל דמיונות עולם הזה עד שנעשה חירות מיצר הרע, והוא גאולת מצרים שהיה בניסן שיצאו אז כפתע פתאום מכח הדמיון והשיקוע העצום שהיו בו שם בתכלית האפילה לאור גדול עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל (כמה שכתוב מכילתא פרשת בשלח) וכן בניסן עתידין ליגאל (כמה שכתוב ר"ה י' ע"ב) ולהגיע לדביקות הגמור בהש"י שהוא השגת האמת לאמיתו בלי שום דמיון כלל זה סוד הה', והק' הוא המתדמה לו כקוף בפני אדם היינו מה שהוא בכח האדם מצד השתדלותו בעולם הזה דק' קדוש כמה שכתוב בשבת (ק"ד ע"א) ובקדושה הוא מה שהאדם מתדמה לעליון כמה שכתוב והתקדשתם וגו' כי קדוש אני, והה' הוא הסייעתא דשמיא דאדם מקדש עצמו מעט מלמטה הקב״‎ה מקדשו הרבה ומלמעלה (יומא ל"ט ע"א) דדבר זה אי אפשר בלא עזר השם יתברך שהקדושה הוא גדר ערוה ופרישות מכל דמיונות היצר להיות נקי לגמרי אי אפשר אא״‎כ הקב״‎ה עוזרו, אך האדם צריך להתחיל עכמה פעמים מעט מלמטה כחודה של מחט ובלבד שיהיה נקב מפולש מעבר אל עבר היינו שנכנס עד מעמקי הלב, וההתחלה בהשתדלות אדם להתקדש הוא הק' החפץ להתדמות לאדם העליון שזהו כל שורש השתדלות אדם על ידי החשק שיש לו להתדמות לעליון היינו להדבק במדותיו ולהתקדש בקדושתו שזהו חשק היצר טוב, וע"כ נקרא אדם לשון אדמה לעליון שהוא בקדושה שורש בריאת האדם היה לדבר זה, אלא שמצד הידיעה דטוב ורע בא היצר רע והחשק להתדמות לעליון מצד התאוה והחשק לגרמי' שהוא הרע ולא על דרך הביטול בא התחלת הסתת הנחש והייתם כאלקים וגו' לפתותו שיוכל להתדמות עצמו לא שיתבטל ויתכלל במקורו רק שיהיה נפרד ורשות לגרמי' וכאלקים שזהו על זה גמורה, ועל זה הם כל עצות התורה לאהפכא דמיוני היצר רע לקדושה. וזהו החודש אשר נהפך וגו' שזה כל ענין כח וגבורת האדם הכובש יצרו ובא להתקדש שיהפך כל דמיונותיו דהיינו כל מיני חמדות וחשקות שלבבו משוקע בהם לקדושה:
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.