מחשבות חרוץ · פרק ג׳, ד׳

והמדריגה היותר קטנה הוא שקורא קריאת שמע שחרית וערבית דא' במנחות צ"ט ב' דגם כן קיים בזה לא ימוש, היינו כשיוכל להגביר כח חכמתו על דמיונו עכמה פעמים פעמיים ביום בשכבו ובקומו כבר יצא מכלל ע"ה עכמה פעמים, כי התעוררות זה במחשבה פעמיים ביום יוכל לפעול גם כן על כל היום שלא ישקע עכמה פעמים כל כך וגם זה טוב שלא להיות ע"ה גמור עכמה פעמים, וזה חובת גברא על כל אחד מישראל שכל אחד מחוייב להיות כן וכל א' יוכל להגיע לזה, וע"כ הוא מצוה חיובית על כל א' מישראל כמו שהם כל מצותי' של תורה כוללים לכלל ישראל איש לא נעדר שכל א' מהם מוכן ובידו להיות כן, אבל אין ביד כל א' להיות ת"ח דדבר זה ברא השם יתברך כך הנפשות מישראל דיש עליא ואתכליא חכם וטפש, ולאדם שטוב שזיכהו השם יתברך בחכמה ודאי הוא צריך שישתדל בחכמתו שיזכה להיות ת"ח גמור להיות מחשבתו שקוע לגמרי בתורה ועבודת השם יתברך בלי הפסק רגע א', ואפילו אם יפסיק כדי לנוח מחשבתו קצת וכיוצא הכל לפ"מ שהוא אדם שכל מעשיו לשם שמים אז גם עלהו לא יבול וגם הדמיונות שלו הם דברי תורהגמור הקיימים לעד, וכענין חלומות יוסף הצדיק שא"ל אחיו המלוך וגו' וקראוהו בעל החלומות, היינו שחשבו שמצד חשקו להשתרר עליהם הוא הולך בדמיונות כאלו כל היום עד שגם בלילה יחלום לו מזה מהרהורי דיומא, אבל הוא היה זיו איקונין שלו דומה לשל אביו שהוא מדת אמת ליעקב על ידי שהיה שקוע בתורה דכתיב בה אמת ע"כ גם כן דמיונותיו היו אמת ולא כוזבים כלל ונתקיים בפעל כן, ואע״‎פ שמכל מקום היה זה עדיין דמיון וגם מחשבת השבטים לא היה שקר כי יש באמת גם כן הדריגות וזה אע״‎פ שלא היה דמיון כוזב גמור שהרי נתקיים מכל מקום לא היה אמת גמור גם כן שיהיה קיים לעד כמדת שפת אמת אשר תכון לעד, שהרי מלכות יוסף היה רק לשעה ובעולם הזה לבד, אבל מלכות הקיימת לעד הוא רק לדוד המע"ה מזרעא דיהודה ומשפטי התורה הם אמת אבל מכל מקום יש אמת לאמיתו כמה שכתוב פ"ק דסנהדרין לאפוקי דין מרומה שנראה משפט אמת כפי התורה ע״‎פ הטענות אבל אינו לאמיתו, וכך זה היה אמת כפי העולם הזה היינו כפי ההתגלות שהיה בעולם הזה וכפי הטענות הנגלות שהיה בעולם הזה נגד כל א' מהשבטים היה נקרא יוסף צדיק יותר מהם וראוי למשול עליהם, כי כל ממשלה ודאי במשפט וכן מה שהביא יוסף דבתם רעה ודאי לא אמר שקר רק שהוא השקיף רק בנגלות של מעשיהם והמתגלה בעולם הזה לאדם הרואה לעינים, אבל ה' יראה ללבב האמת לאמיתו שאין נגלה בעולם הזה, וע"כ איקונין של יוסף היה רק דומה דרך דמיון בעלמא ליעקב שמצד דמיון העולם הזה היה גם זה אמת גמור שהרי גם חלומותיו ודמיונותיו היו אמת, אבל מכל מקום אינו ממש כחלומות יעקב אע"ה והנה ה' נצב עליו וכל מה שהבטיחו בחלומו היה אמת לאמיתו קיים לעולמי עד. וכלל השבטים הם כלל הכנסת ישראלזרע יעקב אע"ה שעצמות נפש יעקב אע"ה מתפשט בהם שעל זה רמזו תענית ה' ב' מה זרעו בחיים אף הוא בחיים היינו דכלל הנפשות מישראל שבכל דור הם עצמם קומת נפש יעקב אע"ה המתפשט באותו דור, וע"כ הם חשקו לאיקונין של יעקב אע"ה עצמו לא מה שדומה לו היינו האמת שלאמיתו, ולכן חשבו את יוסף גם כן לבעל דמיון ובעל החלומות שמצד האמת לאמיתו גם זה נחשב דמיון כענין בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים שכפי האמת שיתגלה אז יהיה גם כל ענינים הנחשבים בעולם הזה לאמת גם כן רק דמיון, כי כלל העולם הזה נקרא עלמא דשקרא שאף האמת שבו אינו לאמיתו ואי אפשר להשיג בו האמת לאמיתו אלא מי שיגיע למדריגה שיטעימו לו מפרי מעשיו שבעולם הבא בעולם הזה, והיינו שיראה עולמו בחייו רצה לומר עולם האמת ישיג בחיי העולם הזה הגופנים, והוא כשיזכה לכפיית היצר לגמרי עד שלבו חלל כמו שאמרו ז"ל בדוד המע"ה שהרגו בתענית שהוא כמו לעתיד שיבוטל היצר, וכמו שזכו לזה אבות העולם כמה שכתוב בתדבא"ר (פרק ה') חיים שלא בצער ושלא היצר הרע כמו כו', וחייב כל א' לומר מתי יגיעו מעשיו למעשה אבותיו, (כמה שכתוב שם ר"פ כ"ה). כי ביד כל א' להגיע למדריגה זו גם כן כל מי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב באמת שיש בו שורש האמת לאמיתו במעמקי הנפש הדבוקה באלקים חיים, וצריך השתדלות להגיע לשורש זה והגם דההגעה אינו בידו של אדם ובבחירתו אלמלא הקב״‎ה עוזרו וה' יגמור בעדו, מכל מקום מה שחייב האדם הוא לומר ולהשתוקק לזה שזה כל האדם להשתוקק בכל לבבו ונפשו להש"י, ואז כפי גודל תשוקתו להשם יתברך כן תשוקת השם יתברך אליו כמה שכתוב (ספרי דברים פכל זה) מה דלבך על רחמך מה שבלב רחמיך עלך וכטעם ה' צילך דוגמת הצל, ועל ידי זה זוכה למילוי תשוקתו כפי מדריגתו והוא העזר מהשם יתברך להגיע לתכלית המכוון בבריאתו שנברא במטע ה' להתפאר זרע אברהם יצחק ויעקב שהוא להגיע למעשה אבותיו כפי שרש נפשו הכלולה בהם ולהיות מכלל הכנסת ישראללהיות נאמר עליו ביחוד גם כן ישראל אשר בך אתפאר: