מחשבות חרוץ · פרק כ׳, ז׳

וכל החכמה שמצד האדם שהוא חכמה תתאה אינו אלא החשק לקנות חכמה והשם יתברך יהיב חכמתא לחכימין מי שיש בו התחלת החכמה והוא החשק. וזהו גודל חכמת שלמה המלך ע"ה כפי גודל החשק שלו כי מצד החשק היה בתכלית השלימות האפשרי למין האנושי ועכ"נ מ"א ט' ואת כל חשק שלמה אשר חפץ וגו'. שזה עיקר ענין שלמה המלך ע"ה החשק והמבוקש שזה נשאר קיים לעד וכמו שנתבאר לקמן [וכל החכמה שלו קיימת לעד בג' ספרים שחיבר] וזהו התחלת החכמה שבלב וכמה שכתוב בברכות נ"ה א' מקרא דבלב כל חכם לב נתתי חכמה. ועיקר החכמה במוח אבל בלב הוא החשק. וחכמה תתאה עיקרה מצד החשק שבלב והיינו לב שיש בו יראת שמים שזהו עיקר הלב הישראלי. אבל כשאין בו יראת שמים עז"נ למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. ורז"ל יומא ע"ב ב' דרשוהו גם על עוסקים בתורה בלא יראת שמים והיינו בישראל וכ"ש באיסור והיתר אעל פסוק שיש בהם חכמה דמברכין אחכמי איסור והיתר שנתן מחכמתו לבו"ד (ברכות נ"ח א' לגירסת רי"ף ורא"ש) ואין אומרים ליראיו. ע"כ החכמה שלהם הוא רק כמחיר ביד כסיל לקנות חכמה שזהו כל חכמת אדם החשק שלו לקנות חכמה ועל ידי זה הוא קונה והשם יתברך נותן לו חכמה. אבל ביד כסיל שלבו טמא ומלא זוהמא אין קונה החכמה להיות אצלו בקנין עד שישוב משם כסיל לשם חכם דזהו רק ליראיו. דעליהם מברכין שחלק (שם) כי אינו נפרד מחכמתו ית' שזהו כל חכמתם להיות דבוקים בו ית' ומקבלים מחכמתו ית' שהוא עצם החכמה וע"כ יש עליהם שם חכמים בעצם. משאם כן באיסור והיתר אף דהאומר דבר חכמה נקרא חכם כמה שכתוב במגילה ט"ז א'. היינו רק באותה שעה שאמר הד' חכמה הוא מה שהשם יתברך נתן לו זה דרך נתינה ואין לו שייכות לעצם החכמה כלל וע"כ עצמותו כסיל כי אין נק' חכמה אלא הכרת האמת כד' חכמה דחכמיו דהמן שזכרו שם. והם אשר פיהם דיבר שוא ורחוקים מאמת דהוא רק ליעקב וזרעו. וע"כ לא נזכר בכתוב חכמה אצל אחשורש כי הכתוב לא יקרא בשם חכמה אלא מה שהוא באמת חכמה. אבל הוא ודאי היה מתפאר גם בחכמה ובכלל יקר גדולתו הוא כי כבוד חכמים ינחלו והיה אומר שבשביל כן נתגדל ובא לכבוד ועושר בעוצם ידו וחכמתו ונבונתו הוא שעשה לו כל זאת. ולפי שאין לו יחס כלל עם החכמה דשלמה המלך ע"ה ל"ש להזכירו. משאם כן העושר והכבוד אעל פסוק שעל האמת ג"כ אין לו דמיון עם כבודו ועושרו דשלמה המלך ע"ה מכל מקום יש להם יחס מה זל"ז. כי הם תענוגי עולם הזה וגם לשלמה המלך ע"ה היה תענוגי עולם הזה ועושר וכבוד של עולם הזה שלפי שעה שאינו קיים לעד. ודבר זה קלט ממלכי איסור והיתר שכבש דרך שלום. וזהו מהתחברות דנשים נכריות שחשב לתקן הכל שלא יהיה מציאות לרע כלל כמו שעתיד להיות על ידי החוטר מגזע ישי דגר זאב עם כבש היא הכבשה העומדת בין ע' זאבים (מד"ת תולדות מא"ה) ועם היינו חיבור יחד. ובאמת מה שעומדים ביניהם הוא רק על ידי הפירוד שאין להם התחברות עמהם ועם לבדד ישכן. אבל אם יתחברו עמהם א"ל עמידה עוד. ומחיבור הגמור דאישות בזה אובד גם שורש היהדות וכמה שכתוב בעירובין (י"ט א') דמימשכא ערלתי' עד שאין ניכר כלל אם הוא זרע אברהם כי קשורה בו ככלב (מד"ת וישב ח') ואין נפרדת ממנו כלל. ושלמה המלך ע"ה חשב שיוכל להכניס הכל לקדושה כמו שהכניס כל תענוגיו וחמדות גופו לקדושה כך יכניס כל הכחות הזרות שבכל העולם כולו כשראה שנכבשו כולם ת"י בלא מלחמה רק על ידי לאתהפכא. אבל עדיין לא הגיע זמן לתקן כל העולם כולו ועל ידי כן נשיו הטו את לבבו. אף דלא פעלו חס וחלילה שום שינוי בלבו מכל מקום פעלו הטי' מה על ידי שהי"ל נטיי' לאהבתם כדי לתקנם ולא עלתה בידו מכל מקום היה בו נטי' של אהבה לסט' דרע שלא נתקן עדיין וזה גרם תקפו של אחשורש: