מחשבות חרוץ · פרק כ׳, ח׳

וישראל שבאותו דור שנהנו מסעודתו של אותו רשע שבכללם היה גם מרדכי הצדיק כמשאז"ל (מגילה י"ב סע"א) על פסוק כרצון איש. ונהנו ג"כ מכל אותן הנאות ותענוגים שהיה בודאי כל מיני תענוגים שיש במציאות דע"כ שאלם אית לכו כה"ג לעלמא דאתי כדאיתא במד' (פ"ב) כי כל תענוגים שאפשר בדעת אדם להשיג היה שם ונהנו מהם ודאי היה כוונתם בקדושה וש"ש להוציא על ידי זה בלעו מפיו כי הם לא עשו אלא לפנים (מגילה י"ב א'.) והיה אצלם כהנאה הבאה לאדם בע"כ וכל טובתן ש"ר רעה היא אצל צדיקים (נזיר כ"ג ב') ור' אמר ע"ע (כתובות ק"ד א') שלא נהנה מעולם הזה כלום אף דלא פסק מעל שולחנו לא כו' (על זה י"א א'.) וכל תענוגים. רק הוא לא הרגיש הנאה גופנים של עולם הזה מהם כלל. רק על דרך שאמר הלל (ויקרא רבה פרשת ל"ד) למיגמל חסד עם הדא עלובתא אכסנאי גו ביתא. ולפי שכל תוקפו של אחשורש על ידי שרצה להתדמות לשלמה המלך ע"ה כקוף בפני אדם ע"כ חשבו הם לתקן זה במה שהיו ג"כ באותה סעודה וביררו דאצל ישראל אין כן ועל ידי זה הכינו אז הרפואה קודם למכה (מגילה י"ג ב') שתבוא אסתר למלך דגם זה כמו ביאת ארמית וכמה שכתוב במרדכי דיבמות. דגם על זה קנאים פוגעין וכל אחד בב"ר (פרשת פרשת) הנבעלת לגוי קשה לפרוש דג"כ קשורה בו כו'. אבל היא זכתה לקדש עצמה שלא הי"ל שום קישור והתחברות. ובעת שהלכה אליו נא' ותלבש מלכות ואז"ל (מגילה ט"ו א') שלבשתה רוח הקודש והיתה אז בתכלית תוקף הקדושה שהוא ההפרשה מכל הנאות עולם הזה הגופני. וקדושה מוצאין רק במקום גדר ערוה (ויקרא רבה פכ"ד) ואי אפשר לבוא לרוח הקודש כל זה שיש נטי' בלב לטינופת זימה וחמדות עולם הזה אפילו שלא באיסור רק שהוא דרך חול שלא בקדושה כ"ש במה שיש שמץ איסור שהוא היפך הקדושה וכ"ש באיסור חמור כזה ולהתדבק לגוף ערל וטמא. וע"כ היא לבשה מקודם מלכות היינו מדת מלכות שמים כענין ישיבת שלמה על כסא ד' למלך. שזהו מדריגת רוח הקודש כאשר מתלבש במדת מלכותו ית' אשר בכל משלה והוא שכינתו ית' בתחתונים. וגלו לעילם שכינה עמהם שנא' ושמתי כסאי בעילם (ירו' תענית פ"א ה"ג). והאבדתי מלך ושרים דרז"ל (מגילה י' סע"ב) על ושתי והמן ובניו כי גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו' והוא היושב על כסא מלכי האומות. רק שהשכינה בגלות שאינה בהתגלות להתלבש בלבוש קדוש דמלכי ישראל הקדושים רק בלבוש שק דקליפה. וזכתה אסתר להתלבש היא אז במדת המלכות כי כבר הושם כתר מלכות בראשה כי גם היא מולכת כמוהו. וכמו שאמר לה עד חצי המלכות ותעש. וכאשר אז"ל (אסת"ר פ"ב) דאסתר מלכה על קכל זה מדינה שגם היא נק' מולכת. אף דהוא מושל גם עלי' מכל מקום באותה שעה שהיתה נכנסת שלא ברשות נגד דתי פרס ומדי לבשה היא כח ועוז המלכות שבידה להפר הדת ושלא עלי' הוא וכדאי במד' (פ"ט) שא"ל אחשורש כן וזהו פשט לבישת המלכות. ולפי שאז"ל (אסת"ר פ"ג) דכל המלך סתם שבמגילה בממ"ה מדבר ה"נ לשון מלכות סתם דבכל המגילה נתלבש שם המלך מ"ה הקבית הלל בלבוש שק דאחשורש דגם בעבדותינו לא עזבנו ויט עלינו חסד דלב מלכים ביד ד' והוא המולך באמת רק שבעולם הזה הוא בהעלם ובגלות ליקרא כפי הלבוש עבדי אחשורש. ואתחלתא דגאולה ההוא היה בלבישת אסתר הלבוש מלכות לפרוק עול אחשורש ושיהיה התלבשות המלכות בה ועד שאז"ל (מגילה ט"ז א') שכשאמרה איש צר ואויב וגו' ביקשה לרמז כלפי אחשורש שכל כך היתה תקיפה בדעתה ולבה אז שאחשורש היה כל כך נכנע תחתי' עד שלא היתה יראה לומר כן. שהיא חשבה שכבר הוא באמת כן שניטלה השליטה מאחשורש לגמרי וניתן לה. ואילו זכו ישראל לזה היתה היא מתקנת כל מה שתלה הכתוב לגנאי על שלמה המלך ע"ה והיה אז הגאולה שלימה: