מחשבות חרוץ · פרק כ׳, ה׳

ואחשורש הוא אחיו של ראש כי הוא הקליפה שכנגד הקדושה דשלמה המלך ע"ה ועכל אחד בתרגום שני על פסוק כשבת על כסא מלכותו דהוא כסא דשלמה המלך ע"ה וגם לפמה שכתוב בתרגום הא' וכ"ה במד' (פ"א) דביקש לישב על כסא שלמה ולא יכול ועשה לו כסא משלו דוגמתו ועז"נ כסא מלכותו. מכל מקום מרמז הכתוב בזה מכסא שלמה המלך ע"ה מבואר דהיה חושב שיש לו שייכות אליו בהיותו הקליפה שסביב ומקיף בעולם הזה לאותה קדושה בזלעו"ז. אבל לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ומכל מקום עשה משלו דוגמתו דע"כ רמזו דבר זה לומר שהוא מה שעשה דוגמתו דשלמה המלך ע"ה כי זלעו"ז. ודוד המלך ע"ה הוא הבונה אמיתי לבית בנין הקיים לעד וכן המקיים האמיתי לאומה הישראלית. שקיום האומה על ידי המלך שנלחם מלחמתם ועושה כל צרכם עד שיהיה עליהם שם אומה מיוחדת בכל מיני מעלה ושלימות כפי תוקפו של מלך וכחו. ודוד הוא ראש המלכים ועיקר כח המלכות דישראל הקיים לעד שאינו פוסק דזהו שפת אמת שתכון לעד וכמה שכתוב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ונאמר ובקשו וגו' ואת דוד מלכם. ובימי שלמה היה הכל ביתר שאת אם בבנין הבית בפועל גמור בנין מפואר מאוד. וברוממות קרן האומה כמה שכתוב מ"א ד' יהודה וישראל רבים וגו' לרוב אוכלים ושותים ושמחים. וזהו מעין לעתיד לבוא שכתוב ישעי' ס"ה הנה עבדי יאכלו וגו' עבדי ישתו וגו' עבדי ירוצו וגו'. וכמו שבת ויו"ט מעין עוה"ב שאין שם פעולה והשתדלות ועבודה קר אכילה ושתי' ושמחה. והוא הקיבול שכר שאחר ההשתדלות שכבר הוא בתכלית השלימות. וזהו ישיבת שלמה על כסא ד' למלך שכבר היה בתכלית השלימות דצלם אלקים כאדם הראשון קודם החטא ודמות אדם שעל הכסא. אלא שכל שלימות זה היה רק לשעה ונשאר קיים לעד רק החשק והמבוקש שלו וכמה שכתוב. וזה שאמרו מ"א ג' ויאהב שלמה וגו' ללכת בחקות דוד וגו', ולא אמר וילך [בפועל] בחקות דוד וגו'. ועוד דאח"כ שם נא' ואם תלך וגו' כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך ולא מצינו בו אריכות ימים שהרי לא הגיע לכלל זקנה וע"כ דלא הלך כאשר וגו'. [היינו להיות כמוהו ממש שיהיה בקדושה הקיים לעד דאם כן היה הגאולה שלימה אז וע"כ אא"ל בכתוב הקיים לעד שהלך בפועל כיון דאינו קיים לעד בפועל.] רק נא' ויאהב כו' שהי"ל חשק לזה ללכת בדרכי אביו ולהיות כמוהו. וכך זלעו"ז אחשורש שביקש לאבד את הכל בתכלית האיבוד לגמרי ממש היפך שלמה המלך ע"ה כמדתן של רשעים אשר סביב יתהלכון. אבל ג"כ לא עלתה בידו בפעל רק במבוקש ורצון לבד להרוג ולהחריב. וזהו אחיו של ראש כי נבוכדנצר הוא הגולגלתא דמלכות הטמאה ואשת זנונים והוא היה הלב הטמא. ששרשו הגיאות כידוע בסוד מלכין קדמאין דמיתו על ידי הגיאות במחשבת אנא אמלוך וזהו עיקר תועבת ד' כל גבה לב שזהו שורש הטומאה שבלב הטמא וזהו קלי' אחשורש בהראותו את וגו' ולבא תרין רעין דלא מתפרשין (ע' זח"ג ד' א'):