וכמו שדוד המלך ע"ה מצד הקדושה היה שלם לגמרי שאי אפשר בו שום קלקול כך נבוכדנצר מצד הקליפה היה בתכלית הקלקול עד שאא"ל שום תיקון שיצא מזרעו ג"כ שום דבר טוב כי כבר נתהפך עצמותו לרע לגמרי בלא שום עירוב טוב עד שאי אפשר לצאת ממנו גוריא טבא וכמה שכתוב בסנהדרין צ"ו ב' על פסוק רפינו את בבל ולא נרפתה ומפני שהחריב כו' כי כבר הפריד דוד המלך ע"ה חלק דאדם רע המקיף את נפשו ממנו לגמרי ונשאר הוא כולו טוב והרע כולו רע. וחורבן הבית שהוא בא לגרש ביד חזקה ולסלק שכינתו ית' בתחתונים. דבר זה נמשך מצד תכלית הרע שאין בו שום טוב כלל. וזה שאמרו כחוטא זה נבוכדנצר וחטא בכל מקום שוגג והוא על דרך שנאמר בב"מ (ל"ג ב') אעם הארץ שזדונות כשגגות וכך נבוכדנצר היפך החכמה שתושבעל פסוק שהוא השגת ישראל לעבוד את אביהם שבשמים והוא ממש ההיפך שאין בו שום לחלוחית וריח מחכמה זו כלל וע"כ נחשב כחוטא. אבל השם חוטא הוא לו שם העצם כי עצמותו כך:
מחשבות חרוץ · פרק כ׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.