ומכל מקום ממנהגא בעלמא נהוג איסור מלאכה כדאיתא שם ה' ב' והוא כדי שלא להתבטל מחובת משתה ושמחה. ונ"ל דהתחילו במנהג זה אחר החורבן שאז התאמצו עוד יותר ביסוד התושבעל פסוק עד שקם ר"ע שיסד כללות ופרטות כמה שכתוב בירוש' דשקלים (פ"ה ה"א) וכל יקר ראתה עינו מה שלא נגלה למשה רבינו ע"ה כדאיתא בבמ"ר פרשת חוקת. והוא על דרך שנאמר בקה"ר על פסוק ד"ח כדרבונות אימתי בזמן שבעליהן נאספים מהם. וכך בחורבן שנאספו כל חכמ"י ומקום המקדש שמשם היו שואבין החכמה ברוח הקודש ונשארו מעט מהרבה נתאמצו בהשתדלות ויגיעה יתירה. וע"כ זכו למה שזכו ביתר שאת וע"כ קיימו וקבלו ג"כ שמחת פורים ביותר מדעיקר השמחה בו רק ע"מ שליהודים היתה אורה זו תורה בקבלת התורה מאהבה שזכו על ידי זה להתפשטות תושבעל פסוק כמשנ"ת:
מחשבות חרוץ · פרק כ׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.