מחשבות חרוץ · פרק כ׳, ט״ו

וע"כ חשבו לקבוע יו"ט ג"כ כי חשבו שכבר עלתה בידם למחות זכרו של עמלק מן העולם לגמרי ואין יו"ט גדול מזה. ואם היה כן היה ראוי להיות הגאולה שלימה והרי אכתי עבדי אחשורש אנן ועדיין אין השם שלם והכסא שלם. רק שבאותה שעה שראו עיקר הנהגת המלכות ביד אסתר ומרדכי חשבו דבאמת לאו עבדי אחשורש הם רק תחת ממשלת אסתר היהודית שלבשה מלכות שמים וישבה על כסא ד' כעין שלמה המלך ע"ה ולתקן להיות הכסא שלם. אבל ישראל שבאותו דור בני נביאים לא קבילו עלייהו דאעל פסוק שהיה ישועה גדולה על ידי. מכל מקום ל"ע בידה בנין בית המקדש שאז"א אחשורש עד חצי המלכות ולא דבר החוצץ (מגילה ט"ו ב'.) ורק על ידי דריוש בנה נבנה. ואעל פסוק שהיה טהור מאמו וגוי הבא על בת ישראל הולד כשר ולדעת כמה פעמים אין צריך גירות. מכל מקום הוא לא נולד מצד הטוב והקדושה שבאסתר וכמה שכתוב בע"ח שער קלי' נוגה פ"ו ובסוף ס' ארבע מאות שקל כסף דפ"ב ריש עמוד א' דהוא נולד מהשידה שהוא צד הרע שבה שידעה להפרישו ממנה יעו"ש. והוא הרע המעורב בכל אחד מצד אכילת עץ הדעת טוב ורע שחשבה לתקן. ואלו נתקן היה הכל טוב והרע שאי אפשר להתהפך לטוב היה מתבער מן העולם לגמרי וכמו שנאבד כל זכר דנבוכדנצר כך היה נאבד כל זכר דאחשורש. ואסתר היתה נשאת לזרובבל פחת יהודה והיו מולכים על כל העולם כולו. וכבר היו ראוים לכך באותו דור כמה שכתוב ברכות ד' א' ראוים היו לנס בימי עזרא בביאה שני' כבימי יהושע וביאה א' אלא שגרם החטא. ואילו באו אז כביאה א' היו באים כולם והיה גאולה שלימה דלא נחרב עוד וכדאיתא בירושלמי דאמר לי' בבלאי דאבהתויי חרבין בית המקדש ורמזו זה ג"כ ביומא ט' ב' מה שכתוב ככסף דאין הרקב שולט בו רצה לומר דתי' גאולה קיימת לעד. וגרם החטא הוא נשיאת הנשים נכריות (ע' זוה"ק ח"ב ז' א') שחזר הקלקול למקומו. כי אסתר היתה באונס ועבירה לשמה ותיקנה דשלמה המלך ע"ה שהיה ג"כ על דרך עבירה לשמה משאם כן הם. וסוף סוף לא נגמר עדיין התיקון הגמור אז וע"כ לא קבילו יו"ט: