מחשבות חרוץ · פרק כ׳, י״ד

ונשאר רק הסט' דנגד שלמה המלך ע"ה שעל זה באתה אסתר לתקן ג"כ על ידי עבירה לשמה ועירוב זרע אדם וזרע בהמה מסט' דעץ הדעת טוב ורע. דדעת לשון התחברות כמו וידע אדם ושלמה המלך ע"ה ביקש לעשות מעץ הדעת עה"ח וכן חכמי ישראל שבשושן ואסתר שבאו לתקן זה ועלתה בידם. דעל ידי נס זה שבא על ידי אסתר חזרו לקבל התורה מאהבה שזהו עה"ח דאין ע"ח אלא תורה כמה שכתוב בריש תדבן אדם ואז היה מתחלת התגלות תושבעל פסוק שהתחיל מאנשי כנסת הגדולה והם שא' העמידו תלמידים הרבה להרביץ תושבעל פסוק שצריך קבלה תלמיד מרב דוקא ועשו סייג לתורה הם הוספות כל התקנות והסייגים שכולם מאנשי כנסת הגדולה. וזהו יסוד תושבעל פסוק שהותחל כבר על ידי דוד ושלמה דמלכות פה תושבעל פסוק קרינן לה. אבל כל זה שהיתה הנבואה בישראל היה עיקר השתדלות לבוא למדריגת נבואה ונקראו בני הנביאים. ומאנשי כנסת הגדולה ואילך התחילו כל ישראל להשתדל להשיג מדריגת החכמה בתושבעל פסוק ונק' ת"ח וזהו השלמת כח המלכות. והתחיל אחר המחיית עמלק דימי המן שהוא הגורם ריפוי ידים מדברי תורה דע"כ בא ללחום ברפידים וממנו נמשך הקרירות והעצלות בלבבות בנ"י מדברי תורה דכשאין הקול קול יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות אז הידים ידי עשו ולתושבעל פסוק צריך יגיעה גדולה וכמה שכתוב בתנחומא פרשת נח דע"כ עיקר כפיית הר כגיגית היה על תושבעל פסוק עיין שם. ואם כן מה דהדר קבלוה בימי אחשורש מאהבה היינו ג"כ העיקר תושבעל פסוק וכמה שכתוב. וקבלו להתייגע בדברי תורה בלא רפיון ידים כי מחו מלבם זכר עמלק המרפה. וע"כ ציוי דמחיית עמלק הוא אחר הקמת מלך ובהניח וגו' שהקמת מלכות ישראל הוא העמדת התושבעל פסוק. ובהניח בשעת נייחא שאדם מבקש מנוחה אין חפץ ביגיעה והזהירה תורה על זה שהנייחא דהשם יתברך הוא מכל האויבים מסביב הם הדאגות העולמות ותאות השאור שבעיסה המטריד. ולא לפרוק כל עול מעליו ולהיות הנייחא לילך בשרירות לבו דזהו תכלית העול והטירוד שא"ל שום נייחא כלל כי טרוד ביצרו המטרידו בכל מיני תאות וכדומה. אבל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א. (אבות פ"ג מ"ה) שהם ב' מיני שעבוד וטרדות כלליות ועכל אחד ואדם לעמל יולד רק לעמל תורה (סנהדרין צ"ט רע"ב) ועכל אחד בהניח וגו' תמחה וגו' ולא ישב בנייחא ושלוה והשקט רק ישים על לבו למחות זכרו של עמלק. היינו דבר זה של עצלות ורפיון מדברי תורה מלבו על ידי בקשת נייחא (נמחק תי' אחת) על ידי שיקבל עליו עומה שכתוב וישים עצמו כשור לעול כו' (על זה ה' ב') בעסק התושבעל פסוק. וזה אחר שהקימו מלך שהוא בנין קומת המלכות שמים שהוא רזא דאשת חיל העוסקת תמיד בהשתדלות מעשה ידי' ופרי כפירוש. ולפי ששאול שהיתה המלכות שאולה בידו לא עלתה בידו לקיימה בשלימות באו זרעו אחריו מרדכי ואסתר לגמור מחיותם מה שהשאיר הוא מאגג ולקומם על ידי זה מלכות בית דוד הקיים לעד.: