מחשבות חרוץ · פרק כ׳, י״ג

ודהע"ה הוא הגבר שהקים עולה של תשובה כמו שאמרו בעבודה זרה (ה' א) שבא לתקן כל הפגמים אחר החטא ועל זה הוא כל מזמורי תהלים שחיבר לזמר עריצים ולהכרית החוחים וקוצים הסובבים השושנה העליונה. ועל כן גם הוא חי וקיים כיעקב אבינו ע"ה דלא מת (תענית ה:) כי כל עיקר המיתה הוא לתקן חטא זה שהתחיל בו אדם הראשון בעטיו של נחש באותן מאה ושלושים שנה כמו שאמרו בעירובין (י"ח:). אף על פי שאמרו שם דחסיד גדול היה והתחיל בתשובה לא זכה עדיין לתשובה שלימה כבגלגוליו שאחר כך בדוד ואחריו במשיח שיתגלה במהרה בימינו ויזכה לאכול ולהאכיל מעץ החיים לכל הראוים לכך ואכלו וחי לעולם. ודוד כבר זכה לעצמו לטעום מאילנא דחיי להיות חי וקיים וכמו שנאמר (תהלים כא ה) חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד וכן כל מי שתיקן הברית לגמרי בין שלא חטא מעולם כיעקב אבינו ע"ה ואליהו מלאך הברית בין שחטא ושב בתשובה שלימה כדוד המלך ע"ה. ועל כן הובטח דוד המלך ע"ה גם כן על השלמת זרעו וקיומם לעד ונאמר (תהלים פט לא) אם יעזבו בניו וגו' זרעו לעולם יהיה וגו' כי כבר השלים נפשו כל כך עד שעצמיותו נעשה כן דמזה בהכרח כל זרעו אחריו כן שאי אפשר להם להשתנות וגם אם יעזבו וגו' הוא רק לשעה בעולם הזה. אבל לא ידח מהם נדח מצד כח דוד המלך עליו השלום שבקרבם במדת המלכות כמו בכל ישראל מצד כח יעקב אבינו עליו השלום במדת האמת ליעקב שבקרבם. ומכל מקום בהתעוררות כח נבוכדנצר שהוא התגברות הסיטרא דרע המעלים קדושת דוד המלך ע"ה וגבר אויב להגלות יכניה והחרש והמסגר שעמו. נגזר על יכניה כתבו את האיש הזה ערירי והיה עומד לכלות חס ושלום כל זרע בית דוד מן העולם אחר שהרג נבוכדנצר כולם ונשאר יכניה לבדו. עד שעמדה סנהדריה גדולה של ישראל על דעתה כמו שאמרו ז"ל (ויקרא רבה י"ט, ו') שפייסו לגדלת והיא למלכה והיא למלך. [ונראה לי שעל זה אמרו במדרש (אסתר רבה ג', ב') מנשים שנטלו מלכות שמירמית והיא זו אשתו של נבוכדנצר עיין שם במתנות כהונה ולא מצאנו בכתוב ממנה שתטול מלכות כלום נגד נבוכדנצר המרעיש ארץ מרגיז ממלכות. אבל הכוונה על הנזכר לעיל שבדבר זה שפעלה היא מנבוכדנצר נגד רצונו והוא לסתור ולבטל כל כוחו ולהאביד כל זכר לו כי זה לעומת זה עשה אלקים והא בהא תליא ואין נטילת מלכות גדול מזה. ועל כן אמרו בויקרא רבה שם מה שמה כי לא דבר קל נעשה על ידה וצריך לידע שמה כי השם הוא הוראת עיקר כח האדם ההוא בעל השם. וזהו ענין פלוגתת שלושה מאן דאמרי שם בשמה ולא יחלקו אמוראים בעניני מילי דעלמא ודבר של מה בכך ולא יכתבו זה במדרש דרך פלוגתא דבר שאין בו נפקא מינה כלל ושינוים קלים שבקריאת שמה. אבל ודאי יש בזה ענינים עמוקים בידיעת שמה העצמי הראוי לה כפי ענינה וכח פעולתה ואין כאן מקום להאריך יותר בזה.] ושלשלו לו אשתו וראתה דם ופירש ובזה היה תיקונו בתשובה על מה שחטא כמו שאמרו שם בירושלים לא קיימתם מצות זיבה. נראה דזה היה חטאו בבעילת נדה שהוא גם כן פגם הברית באכילת פגה שהרי ראויה לו אחר כך ועונשו בתורה ערירי דגבי ערירי דאשת אחיו כתיב נדה היא. ועיין בתוס' ריש יבמות (ב'. ד"ה אשת) ותיקן עתה שבא דבר עבירה לידו ופירש ואחר הפרישות זמן רב ועל ידי זה חזר ונבנה מלכות בית דוד. ותחילת הגזירה היה גם כן בלשון כתבו לא שיהיה כן רק שיכתבו כן ונתקיים שנכתב כך בספר ירמיה וכתיבה זו גם כן לא דבר ריק הוא שנשאר כתוב כן לעולמי עד כדי לידע כמה החטא גורם וכמה כח התשובה גדול ולהקים על ידי זה עולה של תשובה שזה כל ענין דוד המלך ע"ה וכל זרעו מבית דוד ובזה זכו אחר כך אובדן בית נבוכדנצר מן העולם שבזה כל כח סיטרא דרע המתקומם נגד דוד המלך ע"ה: