מחשבות חרוץ · פרק כ׳, א׳

ענין המגילה שמתחלת בספור תוקפו דאחשורש. וכמה שאמרו במגילה י"ט א' מאן דאמר כולה תוקפו של אחשורש. וקיימא לן כן. ולדברי הכל צריך שתהיה כתובה כולה. שגם זה צריך לענין המכוון בסיפור המגילה. ולא עוד אלא שעשאו עיקר במה שבו פתח ובו סיים ואמר וישם וגו' מס וכל מעשה תוקפו וגבורתו כו'. ולעולם בהתחלה ובסוף כל ספר מספרי קודש נכלל ורמוז כל הענין. והסיום מתקפו ושימת המס נראה ביותר כמיותר לגמרי שאין לו שום שייכות לענין הנס כפי הנראה. אבל עיקר כל נס שנקבע ממנו זכרון בזמן ההוא לדורות. הוא מה שעל ידי אותו נס זכו ישראל שיקבע בלבבם לדורותם אור וקדושה בזיכוך נפשותם שעל ידי זה זכו לאותו נס. ואותה קדושה מתעוררת תמיד בנפשות בני ישראל באותו יום שזכו לה. כי בעולם הזה שהוא תחת הזמן כל דבר הוא בזמן ואותו זמן נעשה מוכן להתגלות אותה קדושה בלבבות דבני ישראל. וזהו כל קדושת הזמנים ומועדים שבתורה. והש"י צוה עליהם דאף על גב דישראל מקדשי לזמנים מכל מקום עיקר הקדושה מהשם יתברך מצד מה שהשם יתברך ציוה לקדשו. ועל כן הם בתורה שבכתב שהוא מהשם יתברך וכך אותם ניסים היו נסים גלוים בשידוד הטבע ויציאה לחירות מכל שעבודי עולם הזה . מה שאין כן בנס דפורים דאכתי עבדי אחשורש אנן והנס לא היה גלוי שהשם יתברך פעל נס חוץ לדרך הטבע על ידי דיבורו לנסוע וכיוצא. רק מלובש בדרך הטבע ונפעל על ידי אסתר כאילו היא פעלה זאת בהתשדלותה ובקשתה מאחשורש. וכן קדושת הזמן הוא מה שישראל קיימו וקבלו על עצמם לעשות הימים האלה. אלא שרז"ל אמרו (מגילה ז' א') דקיימו למעלה מה שקבלו למטה. והיינו כמו כל תורה שבעל פה שהוא מה שחכמי ישראל מחדשים מדעתם ומכל מקום הן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני והכל דברי אלוקים חיים . אך התגלות הענין הוא מנפשות דבני ישראל. וכן התגלות קדושת הזמן דפורים דעל כן יום טוב לא קבילו עליה שהוא ביטול מלאכה והשתדלות אדם. דעל כן נקרא כל יום טוב שבת שהוא מעין עולם הבא דאינו זמן המעשה דהשתדלות אדם. ולפי דאסתר ברוח הקודש נאמרה מהאי דקיימו למעלה כדאיתא במגילה ז' א' כשנתגלה להם זה דקיימו למעלה חשבו לעשותו יום טוב ג"כ. אבל ישראל בני נביאים השיגו יותר מהנביאים שבאותו דור ומרדכי ואסתר מכללם שרצו לקובעו יום טוב ולא קבלו. כי באמת עיקרו של יום הוא מצד השתדלות אדם אף על פי דחייב לבסומי עד דלא ידע כו' (שם ז' ב') ואז אינו עוד בגדר השתדלות. היינו דאחר ההשתדלות הוא מגיע לדבר זה שבאמת שרשו כך גם בלא השתדלות. וכידוע דקדוק מאמר רז"ל (שם ו' ב') יגעתי ומצאתי דאחר היגיעה נודע שהוא מציאה הבא בהיסח הדעת בלא השתדלות. ומכל מקום לא יגעתי ומצאתי אל תאמין דבלא היגיעה לא היה בא למציאה זו. וכך עצם הפורים הוא לברר ששרשו כך בלא השתדלותו ואפילו בעת הביסום עד דלא ידע שאין שום היכר בין זה לזה למראית העין שהוא מצד ההשתדלות. אבל הגיעו לזה על ידי דברי הצומות וזעקתם הקודם בתפלה ואח"כ בפועל בהריגת אויביהם. שזה היה ג"כ השתדלות בהתגברות שבלב נגד אותו כח הרע שבשונאי ישראל. שמזה הוא כל ניצוח ישראל לאויביהם כאשר מנצח ומתגבר נגד אותו הכח דרע. ולזה צריך השתדלות ופעולת אדם ואח"כ זכו לונוח וגו'. ומה שקרא הכתוב בלשון נוח ומנוחה היינו מנוחה שלימה מכל השתדלות דוגמת שבת שהוא יום השביתה ומנוחה. ומצד זה חשבו תחלה שהוא יום טוב ג"כ. ונראה לי כי לעתיד כשימחה זרעו של עמלק מן העולם לגמרי יהיה באמת יום טוב ג"כ וכמו שעלה במחשבתם של אנשי כנסת הגדולה. דגם תחלת מחשבתם ושנכתב במגילה לא דבר ריק הוא. אלא שבעולם הזה שהוא עולם ההשתדלות וכל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא נתגלה עדיין קדושה זו בפעל לגמרי: