מחשבות חרוץ · פרק י״ט, כ״ב

ובכל פורים יש התנוצצות מאותו אור דזביחת היצר ותיקון התחלת החטא. ועל כן נקרא ימי משתה דלא נקרא כן שום יום טוב דהוא רק זמן שמחה ולא זמן משתה. שזה אין ראוי בעולם הזה וכל זמן שיצר רע בעולם אלא לרשעים שהפיזור הנאה להם והנאה לעולם (סנהדרין ע"א ב') והמשתה שמסטרא דרע גורמת פיזור ופירוד ולא התחברות והתאחדות. והכינוס לצדיקים דהנאה להם והנאה לעולם אינו בא על ידי המשתה ואין המשתה גורמת הכינוס וההתחברות רק הכינוס גורם המשתה. כמו כשנתכנסו אחי יוסף עם יוסף ונתחברו יחד אח"כ שתו יין. וכן בימי מרדכי ואסתר דנקהלו היהודים בעריהם לעמוד על נפשם זהו הכינוס לצדיקים דנתחברו יחד. וכן לעתיד תיקנו להיות עושים משפחה ומשפחה מדינה וגו' היינו להתחבר יחד. וכן משלוח מנות וגו' בשביל התחברות. ובזה זוכין שיוכלו לטעום ממשתה דלעתיד שהוא ההסתלקות היצר רע מלב לגמרי בשלש עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכת דמים הנמשכים משלשה יצרים הנזכרים. שגרמו חורבן בית ראשון וכנגדן שנאת חנם השקול נגד כולם שגרם חורבן בית שני. ואז בתחלת בית שני התעוררו לתקן זה שכשיתוקן זה שיהיו כל ישראל בהתחברות יחד יהיה תיקון הכל. וטוב לב משתה תמיד והם פעלו שמץ מזה בפורים. ומזה יוכל הבא לטהר להמשיך ללבבו מאותו אור גם לכל ימות השנה להיות נטוע אהבת ישראל בלבבו. וזביחת היצר בהרחקת קנאה תאוה וכבוד מהלב. כידוע דכל קדושת הזמנים אף על פי שהתגלות הקדושה הוא רק באותו זמן. מכל מקום יכולים להמשיך קדושה מזמן ההוא גם לשאר הימים. וזהו ענין יום אסרו חג שאחר הרגלים לקשר קדושת אותו חג בשאר ימות השנה. וכן סעודת מלוה מלכה במוצאי שבת כמו שנתבאר לעיל באורך, וכן בפורים ממשיכים מפני כן הסעודה בלילה שהוא מוצאי פורים שבזה ממשיכים התגלות קדושה זו דפורים לשאר ימות השנה ג"כ. וכשיזכו לזה כל ישראל להרגשת קדושה זו בלב ביום הפורים וממילא יזכו ג"כ להמשיכה לשאר הימים. אז נזכה למסמך גאולה לגאולה דבניסן עתידין לגאל במהרה בימינו: