מחשבות חרוץ · פרק י״ט, ח׳

ולוט ניצול בזכות אברהם שהיה מאיר בו בתחלה כשהיה הולך עמו, שעל ידי זה זכה להוליד אז הבנות שהיה בהם כונה לשם שמים, ואף על פי שאח"כ הוא נפרד מאברהם ונתחבר לאנשי סדום, מכל מקום השורש במעמקי הלב נשאר עדיין כי הבנים הם מעמקי לב האבות. וכשבאו המלאכים והאירו מצא מין את מינו וניעור אותו שורש הנעלם שבלוט ונתעורר לעשות להם משתה, וזה היה בליל פסח שאז הוא התעוררות אהבת הש"י, ועל זה הוא מצות שתיית יין ארבע כוסות שהוא יין המשמח ולא יין המשכר שאותו שופכין באמירת המכות כנודע, וכן היין דמשתה לוט ששתו ממנו מלאכים מסתמא הוא מיין המשומר בענביו, כדרך שאמרו (יומא ע"ו ע"א) במן לחם שמלכי השרת אוכלים, כן יין שמלאכי השרת שותין הוא יין מן השמים, והמצות שאפה הוא מצות פסח, וכעוגות שהוציאו ממצרים שהיה בהם טעם מן, ועל ידי משתה זו היה לו התחברות עמהם שזהו שורש המשתה, היינו שהאיר בו אותו שורש קדושה הטמון עד שדחה כל החושך ממנו לפי שעה, כענין שהיה בליל פסח דיציאת מצרים שיצאו מחשכה לאור גדול בהארה דלפי שעה, כי תיכף אח"כ חוזר לכמות שהיה כידוע, אלא שאצל בני ישראל אותו אור הוא מעצמם שהשם יתברך מאיר בקרב לבם וסוף יזכו לזה בקנין. אבל אצלו היה רק על ידי המלאכים שהיו אצלו ובעת שהיו עמו, ותיכף אח"כ חזר לסורו ושתה ונשתכר, ומכל מקום היה בו קצת שורש מיין הטוב שעל ידי זה זכה דיצא ממנו השורש דמשיח אז בשכרותו דייקא, כי לא היה אפשר להוציא ממנו אותו ניצוץ קדוש שהיה בו אלא בעת שכרות והסרת הדעת לגמרי, כי היה משוקע בתכלית ההשתקעות בו שהרי כולו נוטה למקום טומאה עד שנתרחקו מקהל ד', ומה דנקבותיהם מותרות הוא רק מצד כונת בנותיו, אבל בו היה הניצוץ הקדוש בתכלית ההעלם לגמרי בעולם הזה, רק לפי שנתגלה לשעה על ידי הארת המלאכים עליו על ידי זה נשאר רשימו קצת, ומכל מקום היה בתכלית השיקוע שאילו היה בו דעת מועט עדיין היה מתגבר הרע שבו מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שבו ולא היה אפשר להוציאו כלל, וזה ענין עת אשר שלט האדם באדם לרע לו הידוע, וכך שכרותו של לוט היתה לרע לו דזכרים אסורים איסור עולם, והוא נתרצה בכך מצד הרע שחשב שבזה אדרבא מגביר הרע יותר, וכמו שהיה באמת על הזכרים ואותו הניצוץ קדוש שיצא הוא למעלה מהדעת שלו, שהיה גנוז בהעלם באותו יין שהזמינו להם מן השמים במערה כח יין המשומר להוציא על ידי זה ג"כ נפש דוד המע"ה החי וקיים הנמצא בסדום: