מחשבות חרוץ · פרק י״ט, ו׳

ויעקב אבינו ע"ה כשביקש לישב בשלוה אמרו ז"ל (רש"י וישב) דאמר לו הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן לעתיד לבוא כו', ואחר מעשה יוסף לא שתו האחים ויוסף יין כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשת צ"ב)על פסוק וישתו וישכרו עמו דעד אז לא שתו, על דרך הרואה כו' יזיר עצמו מיין (ריש סוטה), שראו קלקול שגרם החשק לישב בשלוה, עד שהתראו עמו וחזרו להתחבר כל השבטים יחד במשתה להיות גוי אחד, ואז שלח לאביו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו (מגילה ט"ז ע"ב), ישן היינו מאותו המשומר בענביו, וכדרך שאמרו בקדושין (מ' ע"ב) לאדם שטוב מטעימין כו', וכענין עולמך תראה בחייך (ברכות י"ז ע"א), וכמו שאמרו ז"ל (תנא דבי אליהו רבא פרק ה') על פסוק ויחי יעקב שזכה לחיים שלא בצער, ושלא ביצר הרע, ולא בחנם ביקש לישב בשלוה ולא ביקש דבר שאין שייך לו, רק שעדיין לא הגיע זמנו, אבל סוף זכה לישב בשלוה כשראה מיטתו שלימה ולא מת כלל, וזהו היין ישן שדעת זקנים אחר שפסק מהם כל חמדות עולם הזה כדרך שאמרו בבראשית רבה על פסוק ואדוני זקן נוחה, היינו שמוצאים הנייחא שלהם רק כאשר השם יתברך משפיע בדעתם השגת השמחה שלימה דעולם הזה , וכל הצדיקים זוכים לזה ברגע שלפני מיתתן שהקב"ה מראה להם מתן שכרן והם ישנים כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה פרשה נ"ב, תנחומא בראשית א'), ויעקב אע"ה זכה לזה בחיים, ואף יצחק אע"ה זכה לטעום מיין זה ביין שהביא לו יעקב אע"ה כשקיבל הברכות, שעיקרן ברכות שלעתיד לבוא והתגברותו על עשו שהוא היין המביא יללה, מה שאין כן יין של יעקב אע"ה שנתן ליצחק הביא שמחה בלבו שיברכו, וכל האבות זכו לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע כמה שכתוב בתנא דבי אליהו (שם), ואף משתה גדול דאאע"ה הוא מעין המשתה דלעתיד לבוא, וכמו שאמרו ז"ל (פסחים קי"ט ע"ב) על פסוק זה דעתיד הקב"ה לעשות משתה גדול כשיגמול חסדו עם זרעו של יצחק [שהוא התחלת אומה הישראלית הנבדלת בתולדה על ידי המילה לשמונה], כי האבות הם המתקנים חטא אדם הראשון, והתחלת התעוררות אברהם אע"ה היה בדור הפלגה שהם היו החשוכא שקודם לנהורא, שהתעוררו ג"כ במדת האהבה דריעים ואוהבים זה לזה להיות עם אחד וחשבו להיות גוי אחד בארץ, אלא שהם חשבו להפריד עצמם מהשם יתברך ולמרוד במלכות שמים, ודבר זה אי אפשר להיות אחד למטה ונפרדים מהשם יתברך כי אין יחוד אלא כשמיוחדים במקורם בד' אחד והוא המאחד כל הנבראים, אבל בעלמא דפירודא שנפרדים מהשם יתברך הם נפרדים זה מזה ג"כ, ורק אברהם אע"ה שהכיר יחוד השם יתברך ונקרא אוהבי, על ידי אהבת השם יתברך זוכה ג"כ לאהבת הבריות שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לו (ברכות ו' ע"ב), שכמו שהש"י יחידי בעליונים כך הוא יחיד בתחתונים כאדם הראשון קודם החטא, וכדרך שאמרו (בראשית רבה פרשה כ"א) על פסוק האדם היה כאחד ממנו, וכל העולם כולו הם אברי קומתו וזכה להוליד גוי אחד, אבל הם שרצו להתדמות באהבתם כקוף בפני אדם ולהיות ג"כ עם אחד לא עלתה בידם, כי אדרבא זה עצמו שחשבו להתייחד על ידי זה על ידי העיר והמגדל גרם פירודם, דנתברר דנהפוך הוא דבחומם אשית משתיהם כי כל חבורם הוא לזימה ולתאות רעות, וסוף שבטל דבר ובטלה אהבה: