מחשבות חרוץ · פרק י״ט, ה׳

וזהו סטרא דגבורה בהרחקת התאות והמותרות, דאורייתא מסטרה נפקא (זוה"ק ח"ב פ"ד ע"ב), ועשו שנא גם זה, ודמו של אדם בגופו, היינו שנאת הבריות, והעיקר שנאתו ליעקב איש תם כי אנשי דמים ישנאו תם, דהתמימות הוא להיות עם ד' אלקיו כמו שנאמר תמים תהיה וגו' שלא לבקש רק מה שהשם יתברך נותן, וכאשה שעיניה נשואות לבעלה, וזהו הדביקות הגמור בהש"י. ועל ידי זה ממילא אין בו פסולת וכולו גוי אחת דלא שייך בו פירוד כלל, כמו בגוף אחת שפרידת האברים מהגוף היא מיתתן והעדר חיותן, ויעקב אבינו לא מת (תענית ה' ע"א) ומה דקברו קבריא היה רק למראית העין בעולם הזה שנראה כפירוד ופסולת בבני ישראל ג"כ, כי בעולם הזה עדיין אין השמחה שלימה, ואף על פי שהוא גמר התיקון מצד עצמו, מכל מקום כשביקש לישב בשלוה ושמחה שלימה שחשב שכבר הגיע עת קץ, קפץ עליו רוגזו של יוסף. הוא הפירוד לבבות שבין בניו ועד שחשב על ידי זה שדרגא דיוסף יסוד ברית קודש נטמע חס וחלילה בין העמים, שהוסר המבדיל ונתקלקל דרגת התמימות שלו שנמשך על ידי קדושת הברית, כמו שנאמר במצות מילה והיה תמים שעל ידי הרחקת המותרות בא לתמימות, דעל כן יצחק הוליד את יעקב, והוא ביקש רק לחם לאכול וגו' ולא מותרות, וכן סעודתו נקרא לאכול לחם ולא משתה שהוא בקשת תוספת שמחה ומותרות ובקשת האהבה, והשתוות ג"ז לא שייך בו כי הוא מאבות העולם והבנים בניו וכלולים בו שהוא האב והמשפיע והם המקבלים קיום חיותם ממנו, וזהו לאכל לחם, וגם ביתרו נאמר לאכול לחם וגו' ולא משתה, כי בקשתו התורה היה להניח המותרות שהיה יושב ברומו של עולם והלך למדבר, דכך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' (אבות פרק ד' משנה ד'), וגם על ידי התורה יש חילוקי מדרגות והוא הרגיש בזה ביחוד מצד היותר גר, דאף על פי שבשם ישראל יכונה מכל מקום אינו דומה לישראל לגמרי, ועל כן הוא חידש למשרע"ה הקמת שופטים שרי אלפים וכו' שיש מדריגות ומעלות שרים ופחותים. ומכל מקום זהו הכל קודם גמר התיקון שעדיין לא שמח הקב"ה בעולמו, אבל כשישמח ד' במעשיו אז ישפיע תוספת שמחה שלימה גם לנבראים, וזהו היין המשומר בענבים (ברכות ל"ד ע"ב) שהוא נעלם בעולם הזה: