מחשבות חרוץ · פרק י״ט, ד׳

וזה יהיה המחול דלצדיקים לעתיד לבוא (סוף תענית) כי מחול הוא בעיגול והעיגול היא שכולם שוים לא זה ראשון וזה אחרון, וזהו הסעודה דלעתיד ביין המשומר בענביו, היינו שעדיין לא היה שתיה ומשתה כזו בעולם הזה, דבעולם הזה אדרבא היין הביא יללה לעולם בענבים דסחטה לו (עיין ברכות מ' ע"א), וזהו שהוזהר אדם הראשון כי האלקים עשה האדם ישר וכל העולם כולו קומה אחת שלימה, וכאשר הקומה בשלימות אין צריך להשתדל על אהבת הבריות בלב, שהרי בטבע הוא כך כמו שהאדם אוהב את אברי גופו, ולא נברא יין אלא לנחם אבלים וכו ', (עירובין ס"ה ע"א), היינו על ידי שיש צער וצרה בעולם צריך לבקש שמחה וישתה וישכח רישו, אבל מי שבשמחה אין לו לבקש תוספת שמחה בעולם הזה כל זמן שהקב"ה לא שמח בעולמו שמחה שלימה על ידי קיום אדם הראשון מצותו שלא לבקש ולהתאוות לתוספת שמחה מה שאין השם יתברך נותן לו. ועל כן אין שמחה שלימה בעולם הזה, והיין לתת שכר טוב לרשעים (עירובין שם) שכפל שמחתן בעולם הזה כדי להאבידן לעולם הבא, והשמחה והאהבה דבר אחד כי על ידי השמחה מתעורר אהבה, והנחש שבא על חוה ורצה להיות לו חבור גמור עם מין האדם, תוספת ויתר שאת מכפי התחברות הברואים ברצון השם יתברך בבריאת העולם, הסית בסחיטת ענבים בהוספת שמחה ואהבה על מה שבבריאה, וכל המוסיף גורע (סנהדרין כ"ט ע"א) וגורם יללה וצער ועלבון לאדם ואיבה בינו ובין האדם, היפך ההתחברות היתירה שחשב, וזהו השנאה שיסד הש"י בעולם שלא היה מתחלת הבריאה רק אחר החטא יש דבר שצריך לשנוא אותו, והיינו שנאת רע ומשנאיך ד' אשנא, וכיון שנתחדש השנאה של מצוה בעולם נתחדש על ידי זה ג"כ על ידה היצר רע דזה לעומת זה וידיעת הרע, שבא לאדם פירוד הלבבות בין בני אדם עצמם שצריכים לאהוב זה את זה. ובא מריבת קין והבל. ועד שגרם רציחה הראשונה בעולם, שזה תכלית שנאת הבריות להאבידן היפך כונת השם יתברך בעולמו דלשבת יצרה, וזהו שורש עשו שהוא מסטרא דנחש דאיבה אשית, וכמו שנאמר ואת עשו שנאתי שהוא היפך ג' מיני אהבות הנזכרים, וכמו שאמרו ז"ל על פסוק דם שנאת דם הפסח והמילה ודמו של אדם בגופו, ודם פסח הוא המעורר אהבת השם יתברך בלבבות בני ישראל כמים הפנים לפנים על ידי מה שהוא פסח וחמל עלינו, וזהו חג הפסח שהוא התעוררות האהבה כידוע, ודם מילה הוא עיקר המבדיל בין ישראל לעמים דכל הגוים ערלים וכדתנן בנדרים (ל"א ע"ב), וזהו אהבת התורה בלבבות בני ישראל שרצו בה וקבלוה, וכל אומה ולשון שהחזירה עליהם לא רצו לקבלה (עבודה זרה ב' ע"ב), כי הערלה שהוא מותר שברא השם יתברך באדם היא הגורמת בו החשק לבקשת המותרות והתאות, ואדם הראשון נברא מהול (אבוד דרבי נתן פרק ב') אבל בחטאו נעשה משוך בערלתו כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב), על ידי בקשתו המותרות כנזכר, ונעשו כל בניו ערלים בתולדה, ואברהם אע"ה הוא הראשון שנימול לתקן זה, שהוא הראש לתקן חטא אדם הראשון בהתחדשות האהבה הגמורה כרצון השם יתברך ועל ידי זה זכה גם כן לכריתת הערלה כמו שהיה אדם הראשון קודם החטא, והוליד את יצחק שנימול לשמונה להיות בתולדה כן: