מחשבות חרוץ · פרק י״ט, י״ח

ומשתה אסתר שהתפאר המן דקרוא לה. שחשב שבזה הוא מתאחד עמה ג"כ לגמרי עד שחשב ליפול על המטה. וזה היה אבדונו כי באמת על ידי המשתה שהוא התגלות סוד הנעלם נתגלה שאין שום חיבור לזרע ישראל עם העמים. ואדרבא נתברר תכלית ריחוקם. ואף על פי שלמראית העין חשב שיש לו התחברות במשתה זו ואהבה עם אסתר. באמת באותו משתה היין עצמו נתברר ההיפך. כי כן הוא המשתה שבהכנסת יין יצא סוד ורק מי שיש לו איזה התחברות בהעלם ובמעמקים אפשר שיתברר על ידי המשתה. אבל אם במעמקים הוא בתכלית הפירוד רק למראית העין נראה חיבור על ידי המשתה נתגלה תכלית הפירוד שבמעמקים. ועל כן גם במשתה דאחשורש אף שלמראית העין היה נראה התחברות. אז דייקא היתה צמיחת הרפואה והתחילו המלאכים לזכור לישראל זכות הקרבנות. כמה שאמרו במגילה י"ב ב' על פסוק והקרוב אליו. היינו דכל אכילת ישראל שהוא בקדושה הוא דוגמת קרבנות דשולחן דומה למזבח (כמה שכתוב סוף חגיגה) וההיפך באומות העולם כל אכילתם זבחי מתים ותקרובת עבודה זרה. כי זה כל תכלית אכילה ושתיה שיהיה להם כח להשתקע ברע בכל חמדות עולם הזה ולהתעורר לזימה זה אומר מדיות נאות כו' ואצל ישראל שבאותה סעודה נקרא עבודה זרה בטהרה שאינו טומאה גמורה כזבחי מתים ותקרובת עבודה זרה דמטמא באוהל. כי באמת גם אותה אכילה הוא אצלם בקדושה שהרי נזהרו מדברים האסורים ולא נשתקעו על ידי אותו משתה בתאות כלל. ומרדכי וחביריו סנהדרי גדולה דישראל שבאותו דור שהיו מראשי אנשי כנסת הגדולה היו ג"כ באותה סעודה ובודאי הם התחזקו אז בתכלית ההתאמצות לדבק לבם להשם יתברך ושלא ישתקעו חס וחלילה להתחבר על ידי משתה זו עם העמים להיות חס וחלילה כמוהם. וכל ההתחברות היה רק למראית העין מה שהוכרחו להיות במשתה. ואדרבא בזה נתברר ביותר קדושת ישראל שאפילו כשהם בתכלית ההתחברות עם העמים עד שנראים כעובדי עבודה זרה חס וחלילה. הם בתכלית הטהרה וגם אותה אכילה נחשב באמת כקרבנות. אלא שאינו בפעל גלוי בעולם הזה רק למעלה מעולם הזה בעולם המלאכים שם נגרם על ידי אותה סעודה התעוררות זכות הקרבנות. דהם לא נהנו כלל באמת מסעודתו של אותו רשע דכל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. וכמה שאמרו בנזיר כ"ג ב' מהאי טעמא איעל דלא מתהניא מעבירה ונחשב לה כביאת מצוה דאמהות הקדושות: