מחשבות חרוץ · פרק י״ט, י״ז

והנה כל מגמת האומות שיהיה להם התחברות עם ישראל. וכדאמר ליה קיסר לר"ת סנהדרין ל"ט א' תא נהוי לעמא חד. ושלא יהיו ישראל גוי אחד נפרד מהם. וכמו שאמר אותו רשע ישנו עם אחד וגו'. שזה כל חשק הרע שירצה לערבב טוב ורע יחד וזהו חטא הראשון בזוהמת הנחש ועץ הדעת טוב ורע. דעת לשון התחברות כמו וידע אדם ובענין ביאת נחש על חוה. ומזה נמשך כל כח האומות בעולם הזה. וגם משתה אחשורש היה לכונה זו כשראה שמטי שבעים ולא אפרוק (מגילה י"א ב') סבר דכבר מאסם חס וחלילה השם יתברך ושישתקעו בידו להיות לעם אחד. והגם שראה שהם מפורד ונפרדים ודתיהם שונות חשב דזה רק מהרגלם מאבותם ומצות אנשים מלומדה. ועל ידי זה נתחכם לעורר ההתחברות על ידי המשתה שבזה יתגלה סוד הנעלם והתחברות שאינו ראוי מצד ההתגלות בעולם הזה. ובעבודה זרה ח' סוף ע"א קרי לזה עובדי עבודה זרה זה בטהרה כשהולכין למשתה גוי אף שהם כל יהודים יחד ואוכלין ושותין משלחן ושמש שלהן וכמו שהיה במשתה אחשורש דדרשו ז"ל (שם י"ב א') כרצון איש זה מרדכי שהיה משמש על היהודים לשמרם מאכילת איסור. וקרי ליה בטהרה דבאמת גם במשתה אין שום התחברות לישראל עם הגוי כלל. ואדרבא אז הוא תכלית הבירור שאין לו שום חיבור. דבאמת אדרבא מעמקי לב של כל יהודי הוא דבוק בהשם יתברך ואפילו מי שלמראית עין אין כן. וכמה שאמרו ברכות י"ז א' גלוי וידוע שרצונינו כו' ומי מעכב כו'. ובמשתה שהוא התגלות הנעלם מתגלה טהרת לב זרע ישראל ואפילו אם חס וחלילה עובדי עבודה זרה הוא בטהרה ורק לפנים ולמראית העין בעולם הזה ולא עינו מלב. אבל מכל מקום מצד מראית העין דעולם הזה המשתה הוא התחברות להיות אחד. והקריאה וההזמנה להיות יחד במשתה עושה אותם אחד עד שיש שם זבחי מתים גם אדידהו. דהכל נקרא מזבחו כיון שמתחברים במשתה להתאחד ולהיות אחד ועל כן יש עליהם שם עובדי עבודה זרה אלא שהוא בטהרה כי מעמקי הלב טהורים ונקיים לגמרי. וכך היה כל חטאי ישראל אז במה שהשתחוו לצלם ושנהנו מסעודתו של רשע. וכן לעומת זה ג"כ הגזירה דהמן. וכמה שאמרו במגילה י"ב א' הם לא עשו אלא לפנים אף כו'. דבאמת אדרבא אז נתגדלו ישראל ביותר בין בגשמיות על ידי דנפל פחד מרדכי וגו'. ובין ברוחניות דהדר קבלוה לכל התורה כולה מאהבה בימי אחשורש (שבת פ"ח.):