מחשבות חרוץ · פרק י״ט, י״ב

והם ג' אהבות הנזכרים, אהבת ישראל היינו אהבת עצמו דכל ישראל גוי אחד וקומה אחת, ועל כן נאמר ואהבת לריעך כמוך שהוא כעצמותו ואבר ממנו, וזהו שלימות עצמו כי האהבה הוא כאשר בשלימות הראוי לו, דזולת זה לא שייך אהבה וכמו שנאמר אין שלום בעצמי מפני חטאתי, דאוהבי ד' שונאי רע וחלק השייך להשם יתברך שונא חלק הרע, ועל כן ברואה בחברו דבר עבירה מותר ומצוה לשנאותו כמה שאמרו בפרק ערבי פסחים (קי"ג ע"א) דכמוך כתיב, וגם את עצמו שונא האדם השלם כשעובר דבר עבירה ויוצא משלימותו, וזהו ברית האלה שקבלו ישראל על עצמם וכמו שנאמר לעברך בברית ד' ובאלתו שמקבל על עצמו כל הקללות חס וחלילה אם יעבור, כי מרוצה ומואס בחייו שלא לעבור רצון השם יתברך וכאשר הוא בשלימותו אז הוא באהבה לעצמו, ומזה ג"כ זוכה לאהבת ישראל, ואח"כ הוא ההשתדלות באהבת התורה, וזהו השלימות שלצורך כל הנבראים, כי התורה דפוס כל מעשה בראשית כמה שכתוב בבראשית רבה פרשה א' דבה נברא הכל והיא כל חיותם, ואח"כ אהבת השם יתברך שהוא עיקר הכל להשלים מה שנברא למענהו ולכבוד שמים, ועיקר משרע"ה הוא התורה, וע"כ עיקר השלתמותו היה באותן ארבעים שנה שהיה בבית יתרו, וביקש גם כהונה ומלכות ולא ניתן לו כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה פרשה ב') על פסוק אל תקרב הלום, כי שלשה כתרים הם לג' שלימיות הנזכרות שיש לאדם, כתר תורה לאוהב תורה והוא הפקר לכל אפילו לגרים מאומות, וזכה משרע"ה ונטלו להיות רבן של כל תופשי התורה ואוהביה, וכתר כהונה הוא לעובדי הש"י ואוהביו, שזהו עבודת הכהנים להעלות ריח ניחוח לד' לעשות נחת רוח לפניו ית' וזכה אהרן ונטלו, אף על פי שכל ישראל נקראים ממלכת כהנים וכמה שאמרו ממנו כהנים ממנו מלכים, ועד שלא נבחר אהרן ודוד היו כל ישראל ראוים כמה שכתוב במכילתא היינו ששורש מדת המלכות ומדת הכהונה הוא בכל ישראל וכולם כהנים ובני מלכים, ומה שכתוב כי כל העדה כולם קדושים וגו' ומדוע תתנשאו וגו' אינם דברי שקר שלא היה נכתב בתורה, אבל האמת לאמיתו כן דכל ישראל קדושים בקדושת הכהונה והמלכות, והן הם השני כתרים שקיבלו בשעת מתן תורה כמה שאמרו בפרק רבי עקיבא, היינו מלבד הכתר תורה שהוא קבלת התורה עצמה זכו עוד לכתר כהונה וכתר מלכות, בעבודה והשגת הלב שהוא המלך בגוף נגד נעשה ונשמע, שעל ידי זה נקראים ממלכת כהנים שהבטיח השם יתברך שיהיו לו על ידי קבלת התורה, אלא שגרם החטא וניטלו מהם, ומכל מקום עתיד להחזירם לעתיד לבוא ולהיות השמחה שמעולם על ראשם (כמה שכתוב שם) כי עדיין הקדושה נשאר במעמקי לבם, אלא שאינו בהתגלות בעולם הזה, ומצד העולם הזה זכו לזה רק יחידים שאצלם הוא בהתגלות בעולם הזה, ואהרן שנתכוין באותה מעשה דחטא לשם שמים ותיקן הנעשה זכה לקבל הכתר כהונה דכל ישראל, וחור שנהרג זכה לזרעו הכתר מלכות דכל ישראל כי דוד המלך ע"ה יצא ממנו כמו שאמרו ז"ל , דמה שמסר נפשו להריגה היה רק בשביל אהבת ישראל שידע כמה החטא גורם להם ולא רצה להביא עליהם חטאה גדולה, וכמו אמו שמסרה נפשה בשביל ישראל בגזירת פרעה כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה פרשה א') פועה שהופיעה פניה כו', ואז זכתה להיות כתר מלכות מצאצאיה, כי המלך באומה כלב בנפש שממנו תוצאת חיים לכל האומה, ונותנים כתר מלכות למי שהוא אוהב האומה והאומה אוהבין אותו וממליכין אותו עליהם: