ואולי זהו ענין מאמר הזוהר סוף פרשת שלח דלא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול, שזהו כל קדושת שבת מלכתא שמא דקודשא בריך הוא והשראת שכינתו ית' המסתתרת עמנו בגלות ובעולם הזה הדומה ללילה, אבל בעולם הבא הדומה ליום (כמה שאמרו ריש פסחים) לא יכנף עוד מוריך שלא יהיה עוד העלם, וראו כל בשר כי פי ד' וגו' הוא סוד השכינה מלכות פה תורה שבעל פה קרינא לה (מאמר פתח אליהו), כי אז יהיה השתלמות כל תורה שבעל פה ויהיה יום שכולו שבת שהוא יום אשר לא יום ולא לילה, דביום השבת לא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר, וידוע דמדת לילה הוא תורה שבעל פה דעליה אמרו (שמות רבה פרשה מ"ז) אין רינה של תורה אלא בלילה וכמה שכתוב בתרגום שה"ש ובמדרש (שם) גבי משרע"ה שלימוד תורה שבעל פה הוא בלילה ושבכתב ביום, ועיקר הארת התורה שבעל פה שלמד ושחידש בכל השבוע הוא ביום השבת. שאז הוא עילוי דרגא דלילה בהתעלות העולמות להיות מעין עולם הבא שכולו יום, ועל כן אמרו בתנא דבי אליהו רבא פרק א' על פסוק ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת, שהוא המאחד גם כל ששת ימי המעשה לעשותן כולן יום אחד דלא מפסקי לילות כאילו כולו יום אחד והוא כלול בהם וממשיך קדושתו בהם, וזהו על ידי הסעודתא דדוד מלכא שהוא המשכת מדת המלכות, וזר דשולחן רומז לכתר מלכות כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה פרשה ל"ד), שמדת המלכות הוא התענוג וההרחבה דשולחן מלכים, ועל כן עיקר המשכת קדושת מדה זו הוא על ידי סעודה ושולחן כשהוא בקדושה, שהוא דומה למזבח העומד לפני ד' ומקום השראת שכינתו ית' בבית המקדש, וכל ישראל בני מלכים (שבת קכ"ח ע"א) דאפילו סעודת שלמה המלך ע"ה אין מספיק להם, כמה שכתוב בריש פרק הפועלים דסעודת אברהם אע"ה גדולה ממנה, וסעודה נקראת סעודת הלב לצורך קיום החיים, ואינו כמשתה שהוא הוספה ומותרות, ואין כל אחד שוים בזה שמה שאצל זה נחשב כפי דרכו והרגלו צורך והכרחי נחשב אצל אחר מותרות ושלמה המע"ה ביקש רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי, והיתה סעודתו הגדולה והרחבה נחשבת אצלו רק סילוק הרישות ושיש לו לחם חוקו, ואאע"ה גדול ממנו שנקרא האדם הגדול בענקים ודרשו רז"ל במסכת סופרים (פרק כ"א) אכילתו כנגד ע"ד (שבעים וארבעה) אנשים, ונראה לי נגד אכילה הראשונה שנזכר אצל מתן תורה בחותן משה לפני האלקים שאמרו ז"ל עליה (סוף ברכות) דהוא כנהנה מזיו השכינה, שהוא סעודה דעולם הבא שאמרו (שם י"ז ע"א) דאין שם אכילה ושתיה רק נהנין מזיו השכינה והוא הלחם שמלאכי השרת אוכלין ולחם מן השמים הוא התורה שנאמר עליה לכו לחמו בלחמי:
מחשבות חרוץ · פרק י״ט, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
