מחשבות חרוץ · פרק י״ט, א׳

ענין פורים שנקרא ימי משתה ושמחה דרק משתה ושמחה קבילו עלייהו (מגילה ה' ע"ב), והעיקר הוא המשתה דחייב לבסומי כו' (שם ז' ע"ב) וסעודת פורים הוא עיקר מצות המשתה ושמחה, וכן כל ענין פורים התחלת הצרה על ידי שנהנו מהמשתה (שם י"ב ע"א), והרפואה הקודמת למכה ג"כ על ידי אותו המשתה כטוב לבו ביין, וכן סוף הנס ע"י משתה אסתר, באופן שנראה שזהו עיקר קדושת היום, הענין דעיקר המשתה הוא התחברות בני אדם לאהבה ואחוה וריעות, וכמה שאמרו (שבת י"ז ע"ב) פתן ויינן משום בנותיהם, ובפרק קמא דחולין (ד' ע"ב) אין הסתה בלא אכילה ושתיה שעל ידי זה הלבבות מתקרבות, והמשתה הראשון הנזכר בתורה הוא בלוט למלאכים ועל ידי זה היה הצלתו, אף דניצול בזכות אברהם, כל הצלה בזכות אחר אין הכוונה בזכות של זה לבד אף שהלה אין לו שום שייכות לצד זכות, רק שזכותו מאיר לזכך גם את הניצול בשבילו שיהיה מאיר בו ג"כ קצת מאותו זכות על ידי השייכות שיש לו עמו, כענין ברא מזכה אבא (סנהדרין ק"ד ע"א), לפי ששורש זכותו היה תקוע גם בכח אביו אלא שלא יצא אצלו לפועל, וכשבנו זכה בפעל מועיל לזכך ולהאיר גם נפש אביו שגם הוא במעמקי לבבו היה כן, מה שאין כן אבא לא מזכה ברא שאין לו שייכות עם זכותו, ולוט שהועיל לו זכות אברהם, היינו לפי שהוא קלט קצת מהארתו וזכותו בהכנסת אורחים, דשורש אברהם הוא מדת האהבה, ושלש אהבות הם, אהבת הקב"ה וזה לא שייך אלא בישראל. שהשם יתברך קראם רעים ודודים ויונתי וכיוצא ומי משים כסותו בין לביא ולביאה. ואהבת התורה וגם זה לא עשה כן לכל גוי דתורה ציוה לנו מורשה ומאורסה ולא שייך לגוים כלל. ואהבת ישראל וזה אפשר גם בגוים, ובכלל זה אהבת כלל הבריות כמה שאמרו (אבות פרק א' משנה י"ב) אוהב את הבריות, אך בתנאי ומקרבן לתורה לא להיות קשר רשעים, דרק כינוס לצדיקים יפה אבל לרשעים אדרבא הפיזור יפה (סנהדרין ע"א ע"ב), ודור הפלגה שהיו עם אחד בתכלית האהבה גרמו להם תכלית הפירוד בחילוק אומות ולשונות, ומכל מקום אמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה ל"ח) דלא נענשו כדור המבול בשביל השלום שהיה ביניהם: