מחשבות חרוץ · פרק י״ח, ט׳

ובראש השנה באים לתקן הכל על ידי שמיעת קול ד' אלקים ששמע אדם הראשון מאתערותא דלעילא ולא נמשך אחריה, ואנו שומעין באתערותא דלתתא ונמשכין אחריה, ובא לידי יראה שהוא תיקון הראיה ומתעורר להתפלל לד' שמאמין שהכל רק ממנו, וכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, ובזה נתקן הכל בלב האדם לפי שעה, ולעתיד בשמיעת קול שופר גדול יהיה השמועה ג"כ גדולה, היינו בהתפשטות במעמקי הלב כולו עד שיהיה כן נקבע קיים שלא יוכל להשתנות עוד, וזהו התיקון הגמור שיבולע המות לנצח, ובעולם הזה בכל ראש השנה הוא תיקון לשעה שממשיך באותו יום מהקדושה שהיה לאדם הראשון קודם החטא, על ידי תיקונו לשעתו בשמיעת קול השופר של מצוה, ובזה ממשיך שפע בני חיי ומזוני, בני על ידי היראה כמו שנאמר אשרי איש ירא את ד' וגו' גבור בארץ יהיה זרעו ונאמר אשרי כל ירא ד' וגו' אשתך וגו', וחיי על ידי האמונה כמו שנאמר צדיק באמונתו יחיה, ומזוני על ידי תיקון האכילה שרצונו לאכול רק מה שהשם יתברך ישפיע לו, והמתענים בראש השנה חושבים זהו תיקון חטא אדם הראשון שהיה באכילה אסורה להתענות לגמרי, אבל אף שזה ג"כ קצת תיקון אינו תיקון גמור כידוע בסוד לאכפייא ולאהפכא, והנביא לימדנו אדרבא לאכול משמנים ושתו ממתקים בראש השנה, ולכוונו לשם שמים להמשיך על ידי זה השפעת משמנים וממתקים לכל ימי השנה, כי קדוש היום לאדונינו שבו קציבת השפע, ואנו מאמינים בהש"י ורוצים לאכול מה שהוא ישפיע לנו וממילא הוא הכל בהיתר ולא באיסור, כי אין דבר טמא יורד מן השמים כמה שאמרו (סנהדרין נ"ט ע"ב), וזהו קדושת היום שהיה קודם חטא אדם הראשון ונצטוה על זה לדעת כי השם יתברך הוא המכין לו מזון ויודע מה שטוב למזונו, ולא ליזון ממה שאינו כרצון השם יתברך שזהו ענין עץ הדעת טוב ורע שהסיתן הנחש והייתם כאלקים שלא יצטרכו להנהגת השם יתברך ולהיות משועבדים לו רק יוכלו להנהיג את עצמם כרצונם, והגם דקודם החטא היה אדם הראשון מכיר דהשם יתברך המנהיג, מכל מקום על ידי זה גופי שהוצרך הקב"ה להזהירו שהוא כח הבחירה שרצה השם יתברך שיהיה בעולם, שעל ידי זה הוא השתדלות האדם ותכלית בריאת העולם דראה נתתי וגו' ובחרת בחיים, על ידי זה הטעהו הנחש שזה נראה כאילו אין השם יתברך המנהיג הכל להיות הכל בידי שמים לגמרי, דאם כן מה צורך להזהירו והרי הכל בידו, ובאמת כך רצה השם יתברך דיהיה הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב), והשם יתברך ברא האדם בצלמו היינו שכמו שהאדם צריך להיות ירא מהש"י, כך כל הברואים מתייראים מהאדם כמה שכתוב ומוראכם וחתכם וגו' וזהו קודם החטא, והנחש הסיתו דבאמת יש לו כח ליפרד מהשם יתברך ושלא יהיה תחת הנהגתו ולהסיר מוראו מעליו, ובאמת בהסרת מורא שמים בא עליו מוראי עולם הזה מכל מיני מזיקין, דאדרבא על ידי זה הוסר צלם האלקים מעליו ואז מלא פחדים כדרך שאמרו כד"ש קין דכל מוצאו יהרגנו, ועיקר שמירת הצלם הוא בזהירות מאכילת איסור, דעל כן דניאל שנבדל מפת בגם ויין משתיהם ניצול מגוב אריות, וכמה שכתוב בזוהר דנתקיים בו אימתכם וגו', דאין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה כמה שכתוב בשבת (קנ"א ע"ב), והוא על ידי האכילה מאכל בהמה, והיינו כשאין מכיר שהש"י הוא המאכיל ומזין דלולי הוא מאין חיות במאכל הגשמי להחיות הנפש, וזהו מה שאנו מתקנים באכילות דראש השנה, ועל כן גם הוא בקדושת המן כלל אכילות שבתות וימים טובים שהם דוגמא למן כידוע: