מחשבות חרוץ · פרק י״ח, ח׳

וזהו עיקר ההצלה מהחטא כשמונע ההתחלה בראיה שזהו התחלת כל חטא, כמו שלמדנו מחטא הראשון שהיה בעולם שהוא בנין אב לחטאי כל הדורות, ודבר זה הביא החושך לעולם ונעדרה הראיה הקדושה מהם, ונשארה השמועה שמשמש גם בחושך, והשם יתברך חושב מחשבות להשיב נדחים כי לא יחפוץ במות המת והשמיעם קולו בגן, ואילו זכו לשוב ע"י השמיעה היה מסתלק החושך והיו זוכים אח"כ גם לראיה, וכמו בשעת מתן תורה שהתחילו לתקן חטא אדם הראשון אלמלא קלקלו אח"כ, וכמו שנאמר אני אמרתי וגו' אכן כאדם וגו' שהיה על ידי השמיעה שזכו לה כל ישראל אז, כמו שנאמר השמע עם קול וגו' ויחי, כי מחטא אדם הראשון ואילך שלא שב אח"כ גם על ידי השמיעה, לא זכו לשמועה ג"כ בחיים אלא יחידי הדורות הזוכים לנבואה, והם זכו לזה העם כולו ונמשכו אחר קול השמיעה עד שהתחילו לתקן גם הראיה, שזכו להיות רואים את הקולות שהוא ראיית דבר רוחני שאי אפשר בעין הגשמי לראותו כלל, והיינו מצד קלקול הראיה בחטא אדם הראשון, והחלו לתקנו אילולי חזר הדבר לקלקולו, וכך רצה השם יתברך להחזיר לאדם הראשון בתשובה על ידי השמיעה שנפל פחד ד' עליו והיראה הגדולה, ואילו שב על ידי זה להשם יתברך היה מתקן הכל, אבל עבירה גוררת עבירה וחשב להתחבא ולברוח מפני הש"י, כשראה עצמו בחושך שאינו רואה חשב דאינו נראה ג"כ ושיוכל להיות גונב דעת עליונה, והוסיף בקלקול ולא ידע דאם יסתר וגו' ואני לא אראנו, כי הוא ידע מה בחשוכא ובמקומות היותר פחותים, וגם אם אציעה שאול הנך ואנה מפניך אברח, ומי היה לו לידע זה יותר מאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, אלא שחטאו גרם לו ג"כ קלקול האמונה, ועל דבר זה נתחתם גזר דין, ואבות העולם שבאו לתקן חטאו, אברהם אע"ה תיקן הסוף ועומק אחרית דחטאו באמונה וכמו שנאמר בו והאמין בד', ויצחק אע"ה תיקן התחלת החטא בראיה דאיסור שנסתלק ממנו כל חיזו דהאי עלמא בחייו, ויעקב אע"ה תיקן גופו של חטא וביקש ונתן לי לחם לאכול, שלא רצה לאכול רק מה שהשם יתברך יתן לו: