מחשבות חרוץ · פרק י״ח, ג׳

ולענין קדושת הזמנים דישראל מקדשי ליכא רק הסדר קדושה שמצד האדם, ואדם הראשון נברא בראש השנה ויום הראשון מזמנים המקודשים למנינו היה יום הכפורים שהוא דוגמת השבת, ואח"כ מונה שש, ויום הששי הוא ראש השנה שהוא נגד ערב שבת [וכמו שהיה ראש השנה הראשון דבריאת אדם] שהוא הכנה ליום השבת וכמו שנאמר והכינו את אשר וגו', וכך ראש השנה הכנה ליום הכפורים שהוא שבת של בעלי תשובה ומקום שבעלי תשובה עומדין, ולוחות ראשונות ניתנו בשבת דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה (שבת פ"ו ע"ב) ואחרונות שאחר תיקון החטא ביום הכפורים, ואז יום סליחה ומחילה שנתרצה הקב"ה לישראל עד שאין רשות לשטן לקטרג כלל, וההכנה לזה בשופר דראש השנה שמערבבין אותו דאז התחלת קטרוגו, כי בריאת השטן היה ג"כ בראש השנה כמה שכתוב בבראשית רבה פרשה י"ז על פסוק ויסגור בשר דכשנבראת חוה נברא שטן עמה, דעיקר הקטרוג מצד השיקוע בתאות שזהו חטא אדם הראשון שהיה ג"כ בו ביום, ועל ידי האשה שהיא העזר כנגדו על ידי מה שהיא כנגדו, כי באמת הוא לעזר דאחר התיקון מגיע למעלה עליונה יותר, דמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים (ברכות ל"ד ע"ב), וכך רצה השם יתברך בבריאת העולם כידוע בסוד בורא עולמות ומחריבן שהן עולם התוהו ורמזה תורה במה שנאמר והארץ היתה תוהו וגו', וכך ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, ויסד השם יתברך כל הבריאה כן שיתרון האור רק מן החושך ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל (גיטין מ"ג ע"א), דצריך להיות קלקול מקודם ואחריו תיקון, דשבע יפול צדיק הם נפילת כל השבע מדרגות הידועים בסוד ז' מלכין קדמאין, רצה לומר כחות הראשונים שבהתחלת כניסת האדם לדברי תורה ועבודת הש"י, ותחלת נפילה שינה דויפל תרדמה כמה שכתוב בבראשית רבה שם על פסוק זה, שהוא אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ע"ב) שמסתלק החכמה ובינה, וכן כל המידות שהיה לו בהתחלת הבריאה שהאלקים עשה האדם ישר ומוכן לשבת בגן עדן, רק שראה שלא טוב היות האדם לבדו בסוד אמרו צדיק כי טוב, שהוא כח ההשפעה ולהוליד כדומה, וזה אי אפשר בלא עזר פנים בפנים ולא כמו שהיה תחלה דו פרצופין אחור באחור. ואז לא היה יניקה להחיצונים שהוא מאחורים כנודע, והיינו דהכרת אדם בפנים כמו שנאמר הכרת פניהם ענתה, ושם ניכר בצלם אלקים שעל פניו דכל רואיהם יכירום דאתם קרוים אדם, מה שאין כן באחוריים אין היכר, ובתחלה שהיו דו פרצופין ומכל צד היה פנים לא היה שום העלם לצורת אדם, ולא היה שום מקום אחיזה למי שאינו מצורת אדם להתדמות ג"כ לאדם [ולהתחבר אליו עד שיגיע לעת אשר שלט האדם באדם וגו', דרצה לומר האדם בליעל שאיחז באדם דקדושה לרע לו כידוע] ואין שטן ואין פגע רע, עד אחר הנסירה דויסגור בשר תחתנה אז נברא השטן, ואף על פי שזה לטובה שיתוספו התפשטות הנפשות של כל הדורות ולא תוהו בראה לשבת יצרה וזהו יסוד עולם על ידי הצדיק המשפיע נפשות יקרות, מכל מקום שם אחיזת השטן וכמו שנאמר ותקע כף ירך יעקב. ובבראשית רבה שפגע בנביאים ונביאות צדיקים וצדקניות [רצה לומר נו"ה יניקת הנביאים ויסוד יניקת הצדיקים שהם הירכין] היוצאים ממנו, כי בגוף הקדוש עצמו לא היה לו אחיזה כי הוא שלימות צורת אדם החקוק בכסא הכבוד. רק בהתפשטות היוצא ממנו, וכל שכן באדם הראשון שהוא הדיוקנא עצמו ותפוח עקבו מכהה גלגל חמה כמה שכתוב בבבא בתרא (נ"ח ע"א) דלא היה לו אחיזה בו עצמו, ואפילו בירכין עצמן רק בתחתית והאחוריים שנגד הירכין רצה לומר אחוריים של ההתפשטות, כי גם ביעקב אע"ה אמרו בפרק גיד הנשה מאחוריה אתא ונשייה שהיה לו אחיזה רק באחוריים, כי יעקב אע"ה מצד עצמו היה שלם כאדם הראשון קודם החטא, ועל כן לא בוש לומר הבה אשתי וגו' כדפירש"י להעמיד תולדות נתכוין, ולא הרגיש שום כונה של תאוה גופנית בזה להתבייש בו, וכאדם הראשון קודם החטא שהיו ערומים ולא יתבוששו שלא הרגיש בושה בזה, עד אחר החטא שאמר ואירא כי ערום אנכי וגו', ואמר לו מי הגיד לך כי ערום אתה מאין בא לך הרגשה להתבייש מזה, אם לא היה לו שום הרגשת תאוה גופנית לא היה לו בושה, ולא היה צריך ללבושים כלל בגן עדן, ויעקב אע"ה אף על פי שלא בוש מכל מקום היה צריך ללבושים דעניינם להסיר הבושה וכמה שאמרו בשבת ע"ז ב' לבושא לא בושה, ואף על פי שמצד עצמו לא היה לו בושה ועל כן אמרו בתענית ה' ב' דיעקב אע"ה לא מת כי כבר תיקן חטא אדם הראשון בשלימות מצד עצמו, מכל מקום מצד העולם הזה היה זה נעלם, ועל כן בהתגלות בעולם הזה קברו קברייא וחנטו חנטייא, ועל כן אף על פי דלא יכול לו אלא מאחוריו, מכל מקום נשייה לירכין עצמן, דאף על פי שהיתה מטתו שלימה מכל מקום אין זה בהתגלות בעולם הזה. אבל אדם הראשון קודם החטא בגן עדן כשהיה בשלימות זיו הפנים דצורת אדם, גם בהתגלות לא הוצרך ללבוש כלל ולא היה אחיזה לשטן וקטרוג בגוף הירכין שהם מעצם הגוף, אלא בסגירת הבשר שהוא דבר הנוסף על הגוף אחר הנסירה ובנין האשה לנוי לתחתיתו, ועיין שם בבראשית רבה כמה מאן דאמרין על זה: