מחשבות חרוץ פרק י״ח, ב׳

וכל הרגשת קדושת השבת הוא כפי מעשהו בששת ימי המעשה, מה שאין כן ביום טוב הותר מלאכת אוכל נפש כי גם למעשה מצות יש מציאות ביום טוב, כבפסח אכילת מצה, ובסוכות נטילת לולב ומיניו וישיבת סוכה [ובשבועות שהוא זמן מתן תורה וקבלת כל המצות ליכא שום מצוה פרטית, אבל בו הוא זמן קבלת עול כל המצות] וראש השנה תקיעת שופר, כי הותר מלאכה שלחיות נפשו, והיינו כי יום טוב הוא מה דישראל מקדשי אחר החטא שנגרשו מגן עדן, ועבודת ימי המעשה שלהם בענייני עולם הזה אינם עוד מעשה מצות עשה ולא תעשה כעבודה שבגן עדן, כי לא לעמל זה יולד ולא לכך נברא לעבודת עולם הזה , רק לעבודת גן עדן שתמורתו ניתן לבני ישראל עבודת השם יתברך בעול תורה ומצות, ומי שתורתו אומנתו כרבי שמעון בר יוחאי וחביריו שתיקן נפשו להיות כל עבודתו בעולם הזה רק לד' לבדו כעבודת אדם הראשון בגן עדן קודם החטא, הרי כל ימיו קדושים בקדושת יום טוב דישראל מקדשי ליה, אבל לא כל אחד זוכה לזה שלא להיות משוקע גם רגע אחד בענייני עולם הזה אשר לא לד', שעל זה נאמר אין אדם צדיק בארץ וגו' על ידי חטא אדם הראשון, והשם יתברך יהיב עיטין בכולא דתרי"ג מצות הם תרי"ג עיטין איך להגיע להאמת ולהיות דבוק באלקים חיים, גם אחר ההתרחקות שהיה על ידי חטא אדם הראשון וחטאי הדורות אחריו וחטא האדם עצמו, עם כל זה הש"י מסבב סבות ועצות שלא ידח שום נדח מאומה הישראלית, ועל זה הם קדושת ששה ימי יום טוב בשנה א' וז' דפסח ושבועות וראש השנה וא' דסוכות ושמיני עצרת, דישראל מקדשו להו לששת ימי המעשה שכל המלאכות שלהם הם מלאכת אוכל נפש שהוא להחיות הנפש לבד, ועל ידיהם נמשך קדושה לכל ימי החול של כל השנה דכ"י, ויום הכפורים הוא שבת שבתון מה דישראל מקדשי יום אחד דוגמת השבת, כי גם השבת דקבוע וקיימא כפי מה שנקבע קודם החטא היה להיות כולו קודש לד', ואחר החטא השאור שבעיסה מחמיץ גם קדושת יום השבת שהאדם עוסק בהבלים ואוכלים ושותים ופוחזים חס וחלילה, ובתנא דבי אליהו רבה פרק א' דרשו על ימים יוצרו ולו אחד בהם על שבת ועל יום הכפורים, ודא ודא חדא זה קודם החטא וזה לאחר שחטא שצריך ליום הכפורים המכפר הכל, ובזה מאירים לו קדושת השבתות של כל השנה, ועל כן נקרא יום הכפורים שבת שבתון שהוא שבת המקובץ משבתות השנה שכל הקדושות שבהם מצד דקבוע וקיימא, ישראל מקדשי ליה ומכניסים אותן ביום הכפורים שהוא יותר מעין עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה ג"כ והוא הנייחא הנמשכת מהקדושה דששת ימי יום טוב על דרך שבת מששת ימי המעשה, ואצל השם יתברך היה מקודם ששת ימי המעשה ואח"כ ביום השביעי שבת, אבל אצל האדם לא היה כן כי הוא נברא ביום ששי ונכנס לשבת מיד, והיה שבת יום ראשון למניינו כמה שאמרו בשבת ס"ט ב' מר סבר כאדם הראשון, דמצד האדם צריך ליכנס מקודם לקדושה מיד ואח"כ הלואי שיתקיים בימי המעשה שלא ישקע חס וחלילה מכח הקדושה שקלט כבר ביום השבת, והוא על דרך קדימת אנכי ללא יהיה לך, ומאן דאמר כברייתו של עולם סבירא ליה כיון דקדושת שבת קבוע וקיימא מצד השם יתברך עצמו בלא השתדלות בני אדם ואתערותא דלתתא, יש לנו לעשות כמו שהוא מצד השם יתברך:

מחשבות חרוץ · פרק י״ח, ב׳

על המקור הזה