והתחלת התורה שבעל פה היה אחר מיתת משרע"ה, ובימי אבלו נשתכחו אותן הלכות שהוא סילוק התורה שהיה במותו, אבל מצינו (מנחות צ"ט ע"א) דביטולה של תורה זהו יסודה, ועל ידי השכחה יגעו והשתדלו לעמוד על דברי תורה בכח פלפולם עד שהחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו (תמורה ט"ז ע"א), וזהו התחלת תורה שבעל פה שהוא השגת חכמי ישראל ותלמידים ותיקים ברוח הקודש שבקרבם כמפי הנבואה, שהיא הנבואה שלא נסתלקה מהחכמים כמה שכתוב בבבא בתרא י"ב א' עיין שם ברמב"ן ומסיק שם דאמר גברא רבא מילתא ויהיב טעמא ואתאמר הלכה למשה מסיני כותיה דזהו רק ברוח הקודש, וכך החזרת עתניאל אותן הלכות למשה מסיני ומיתת משרע"ה היא שגרמה לזה שנחקק בכל לבבות דבני ישראל כח ההשגה דברי תורה, והאומות שאין יודעים מתורה שבעל פה חשבו דמיתתו הוא ביטולה של תורה, ומצד ההתגלות בעולם הזה נראה כן אבל הוא רק לפנים ולא על האמת, וכך גזירת המן אאותו חודש היה רק לפנים אבל באמת אדרבא זהו יסודה דאז קיימו מה שקבלו כבר, ועיקר יסוד תורה שבעל פה התחיל אז מאנשי כנה"ג כנודע שהם מייסדי כל הגזירות ותקנות חכמים וכל הדרשות והלימודים, שכל שלשלת לימוד תורה שבעל פה הוא מאנשי כנסת הגדולה , ושמעון הצדיק משיריהם ראש לשלשלת חכמי המשנה וכמה שכתוב בריש אבות, ועל זה היה אמרותיהם העמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה שזה כל עניינם, ועל ידי שנפסקה אז הנבואה שהוא התגלות דבר ד' בפועל, וזה השיג המן על דרך אומות העולם רואים ואין יודעים מה רואים ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי כי קרוב העת דסתימת חזון ונבואה, ובאותו דור היו אחרוני הנביאים ולא קם עוד נביא חדש, והרגיש דהוא דור של הסתלקות הנבואה כי במיתת אותו דור נסתם חזון ונאסרה הכתיבה לדברי תורה, כי נפסק גם כתיבת דברי קבלה שהוא כדברי תורה. אבל לא ידע שזהו יסוד והתחלה לתורה שבעל פה ודברי סופרים החביבים עוד יותר מדברי תורה (עבודה זרה ל"ה ע"א), ואף על פי שהוא העלם הוא התגלות יותר כי כן הוא תוקף ההתגלות כאשר הוא מתגלה גם בהעלם, וכפי תוקף ההעלם כן הוא תוקף ההתגלות כדרך שאמרו בסנהדרין כ"ד א' במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, שהוא ההתגלות שבתכלית החשכות וההעלם, וכמה שכתוב בזוהר דחברין בבלאי ידעו להעלים הדברים, כי בתלמוד בבלי גנוז כל המסטורין דדברי תורה כנודע, ומשרע"ה הוא הדעת דבני ישראל כנודע דעל כן נקרא דורו דור דעה, כי דעת הוא רוח הקודש (רש"י פרשת תשא) שוא המשכת אור נעלם דכתר שהוא למעלה מהחכמה דהשגת אדם, וזה כל חכמתו של משרע"ה להמשכת דברי תורה מפי הגבורה שלמעלה מהשגת אדם, ומיתתו הוא גניזת הדעת בהתגלות היינו שדבר ד' יקר ואין חזון נפרץ בפעל. אבל מכל מקום ישנו בכח דלא נסתלק מהחכמים, אלא שהם סבורים שמשיגים זה בכח חכמתם, ואין גלוי שזה דעת רוח הקודש והשגה שלמעלה מהשגת חכמתו ובאמת הוא רוח הקודש, וזהו ענין הביסום בפוריא עד דלא ידע שהוא הסתלקות הדעת דרגא דמשרע"ה, דלהשגת חכמה צריך ישוב הדעת, וע"כ שתה רביעית אל יורה דאינו יכול להשיג בדברי תורה לאמיתו, והמן חשב דאז היה גניזת הדעת דדברי תורה לגמרי, כי חשב שישראל ג"כ תחת הזמן והעת גורם, ועל כן לא ידע דאז נולד ונמצא העת אדרבא מוכן אל ההיפך, וגם המיתה הוא הכנה אל ההתגלות היתירה שבהעלם ג"כ:
מחשבות חרוץ · פרק י״ז, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
