מחשבות חרוץ · פרק י״ז, ח׳

והנה המן בא בטענה כמה שאמרו דליכא דידע לישנא בישא כמוהו שהיה עומד ומקטרג ע"י בעולמות עליונים לפני מלך מלכי המלכים שהם ישנים מן המצות, ודתי מלך מלכי המלכים אין עושים ושאין תועלת למלך מלכי המלכים להניחם, ומכל מקום הפיל פור מחודש לחודש, כי ידע דיש עת מוכן לפורעניות כמה שכתוב בפרק חלק, והרגיש דעל ידי טענות ניצוחיות לנצחם במשפט ומדת הדין שלמעלה אי אפשר, וביקש לכוין גם העת והשעה הראויה לזה, ותשעה באב הוא עת מוכן לבכיה לבד לדורות לא לאיבוד לגמרי, ובאמת אין שום עת על זה שכל קיום הזמן והעת הוא בשביל ישראל שאלמלי הם לא נתקיימו שמים וארץ שהם קיום הזמן ואיך אפשר שיהיה עת לאבדם, אבל הוא חשב מחשבות בהיות באדר מת משרע"ה ונסתמו מעינות החכמה ונפסק השפעת תורה שבכתב, והאומות אין להם השגה רק בתורה שבכתב דכתיבא ומנחא לכל האומות ג"כ, מה שאין כן תורה שבעל פה דהוא מסטורין שלו (תנחומא תשא ל"ד), ועל כן חשב דאז הוא עת להפסקת וסתימת התורה, שזה היה כל עיקר גזירתו רק להשמיד ולבטל מהם התורה כמו שנתבאר לקמן, ולא ידע דנולד ג"כ באדר, ואם כן אדרבא הוא עת מוכן להתגלות התורה, וכן היה באמת גזירתו הכנה לזה דהדר קבלוה בימי אחשורש, והענין דלא ידע כי הוא חשב ככל אצטגניני אומות העולם שכל זמן מוכן מצד עצמו לאיזה דבר, ואם כן אי אפשר שיהיה מוכן לדבר והפכו כלל, ואם אז מת אי אפשר שהיה אז נולד כלל, וזהו אצל האומות שהם תחת הזמן והזמן מושל עליהם, אבל ישראל הם למעלה מהזמן שהם מושלים על הזמן שהשם יתברך מסר הזמן להם, וכמה שאמרו אני ואתה נלך לבית דין שלמטה דהחודש הזה לכם מסור לבני ישראל ובית דין שלמטה כפי מה שיקבעו העת כן יהיה אימת שיקדשו ראש חודש או יעברו שנה דישראל מקדשי לזמנים, וכפי מעשיהם כך נעשה העת מוכן לא שהוא מצד עצמו כן, ובתשעה באב על ידי חטא דור המדבר במרגלים נקבע הבכיה לדורות על גלות הארץ באותו עת לפי שמאסו בה, ומיתת משרע"ה באדר לא הו"ל כלל מצד חטא באותו עת, רק לפי שבו נולד והקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום (ראש השנה י"א ע"א), לפי שמיתתם אינו עונש רק התעלות למדרגה יותר גבוה ולעולמות עליונים, והשארת כחם והשתדלותם בחיותם בעולם הזה להיות נקבע בנפשות דבני ישראל כמו שנתבאר לקמן, ועל כן הוא ביום שנולד שאז הוא התחלת התנוצצות אור אותו נפש והתגלותו בעולם הזה, ויום המות טוב מיום הולדו שהוא יום התנוצצות אורו במדגות עליונים הנעלמים בעולם הזה, והוא ג"כ התגלות אורו בעולם הזה להיות חקוק כן בלבבות דבני ישראל אבל הוא ג"כ מצד ההעלם בעולם הזה דאין כל ישראל ממש כמוהו, רק שיש בהם כח זה במעמקי לבם, וכך במיתת משרע"ה שהוא כח השגת התורה נשאר כח זה בכל הלבבות דבני ישראל כהשגת התורה שבעל פה שהיא ג"כ תורה שלימה, אבל השגתה במסטורין היינו שאינו בהתגלות גמור שהיא תורת ד' ודבר ד' כמו שהיה למשרע"ה, רק שמשיג מצד מעמקי לבו שגנוז בהם כח ההשגה לתורת ד', וכל ימי משרע"ה לא היה שום אדם מישראל יכול להשיג בדברי תורה מצד עצמו, רק מה שהיה שומע מפי משרע"ה כי הם היו דור מקבלי התורה שבכתב: