מחשבות חרוץ · פרק י״ז, י״ב

והמן שהרגיש זה כדרך השגת אצטגניניו וחכמי אומות העולם רואין ואינם יודעין מה רואים, ראה שהוא יהיה סיבה להסתלקות הנבואה, חשב לסתום חזון לגמרי באיבוד התורה חס וחלילה שחשב שזה כחו, והחודש שמת בו משרע"ה הגורם גניזת התורה שבכתב והסתלקות הנבואה דדברי תורה הוא עת מוכן לזה, וכל זמן שהיה הנבואה בישראל לדעת עתידות בדרך ידיעה מן השמים שלמעלה מהשגת אדם, היה גם בהם ידיעה זו זה לעומת זה בידיעת האצטגנינים וקוסמים ומכשפים שהם ג"כ ידיעות שלמעלה מחכמה מהשגת אדם, אבל לא מצד המשכה מדעת עליון שלמעלה מן השמים דדבר זה לא היה להם עוד משמת משרע"ה, רק מצד ידיעת העתים בכוכבים ומזלות וכדומה כמעונן שמחשב עתים, וכן כל חכמת הקסם והכישוף הוא מצד פעולות שתחת הזמן ולמטה מן השמים, כי זה לעומת זה כמו השגת הנביאים אף שהיה בדבר ד' לא היה השגת דברי תורה שהיא המשכה מחכמה עליונה, דזה לא בשמים הוא רק הוא ממדריגות תחתונות בסוד הרגלין, וידוע בסוד רגליה יורדות מות כי הרגלין נוקבין ויורדין עד סוף כל דרגין בסוד ואתה מחיה את כולם, ועל כן יניקת אומות העולם מהרגלין היה משלמטה מטה מקום המות ממש, ומשאבדה עצה מבנים אז נסרחה חכמתם ג"כ, ובתחלת מלכות יון היה הסתלקות הנבואה כמה שכתוב בסדר עולם, ואז היה יסוד חכמת תורה שבעל פה, וזה לעומת זה התחילה אז חכמת יונית ופילסופיא שהכחישו האצטגנינות והכישוף וכדומה חכמות שלמעלה משכל אנושי, דרק אצל בני ישראל חכמתם הוא השגת רוח הקודש ויוכלו להשיג עתידות ג"כ דרך חכמה וברוח הקודש, וכמה שכתוב בפרק הדר מכאן שכיון רבן גמליאל ברוח הקודש, וכן בכמה דוכתי רוח הקודש מחכמי ישראל, וכל חכמתם הוא להשיג שיש חכמה למעלה משכל אנושי, ושכל השגתם אינו מצד השגת שכל אנושי כלל, ועל כן אצל בני ישראל החכמים הם יודעי העתים ג"כ, דפשטיה הוא ידיעת העת דרך אצטגנינות או עוננות שלמעלה מהשגת אדם, ואצל אומות העולם הם ב' מינים: