ומצוה האחרונה דכתיבת ספר תורה היה לפני מותו שקיים בעצמו ג"כ מצות כתבו לכם וגו', שכתב י"ג ספרי תורות (מדרש תהלים פרשה צ' ג' , ועיין ירושלמי סוטה סוף פרק ה'), ומצוה זו לא נשלמה אלא במותו שספר תורה שחסר אות אחת פסול, וגם אותן שמונה פסוקים היה כותב בדמע (בבא בתרא ט"ו ע"א) בעת יציאת נשמתו, שאז גמר מצוה האחרונה ודבורי תורה האחרונים, ואז יצאה נפשו ונגנז הנבואה דדברי תורה, דמעתה לא בשמים היא שאין עוד התגלות דדברי תורה מן השמים בעולם הזה, וכל נבואות הנביאים היה רק להזהיר על קיום התורה ובהודעת העתידות דרך נבואה, ודבר זה יש לעומתו באומות העולם חכמת האצטגנינים אשר יגידו ג"כ העתידות כפי אותות השמים, והגוים יחתו מהם ולא ישראל, כי הוראתם הוא מצד העת והזמן הנקבע כפי הוראת הכוכבים ומזלות שמהם הוא סידור העתים, ואומות העולם למטה מהזמן ועל כן העתידות שלהם הוא תלוי בהעתים וכוכבים ומזלות, אבל ישראל למעלה מהזמן ואף על פי שהם בעולם הזה שהוא תחת הזמן, מכל מקום הם משיגים כי באמת השם יתברך משנה עתים ומחליף הזמנים ומסדר הכוכבים כרצונו, וכמו שאמר לאברהם אע"ה (שבת קנ"ו ע"ב) מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ליה למזרח, כי על ידי ישראל דמקדשי לזמנים משתנה העת ממה שהיה, וכל השגתם העתידות היה על ידי נבואה, ומשנסתלקה הנבואה דנראה לי דהיה זה על ידי התגברות כח החכמה דתורה שבעל פה אחר דהדר קבלוה בימי אחשורש מאהבת הנס בתוקף וחשק הלב, דתחלה היה עיקר הכפירה דהר כגיגית על תורה שבעל פה שצריך יגיעה רבה להוציא דברי תורה מחכמת הלב ולעמוד על אמיתות דברי תורה, וכמה שכתוב בתנחומא פרשת נח יעויין שם בפנים בזה, ואז קבלו זה ברצון ליגע ולעמול בתורה שבעל פה, ועל ידי זה זכו לנבואת החכמים להשיג הכל ברוח הקודש שבלבם, ואף על פי שהוא מדרגה יותר קטנה מכל מקום ההשגה יותר גדולה, וברוח הקודש יכולים להשיג הרבה יותר במדרגות יותר גבוהות, כי השגת כל נביא הוא רק כפי מדרגתו, וכל נבואת הנביאים הוא רק בנצח והוד שמשם יניקת הנביאים כנודע, מה שאין כן רוח הקודש הוא המשכה מקודש העליון חכמה עליונה שלמעלה מעלה הרבה מהשגת כל הנביאים אף נבואת משרע"ה כנודע, וכידוע בכתבי האריז"ל שגילה הרבה דברים שמלמעה ממדריגת השגת הנביאים, כפי מה שכתב בעצמו בשער הנבואה, ולא שהנביאים לא השיגו זה, רק שמצד הנבואה שהיא ההשפעה הגלויה מן השמים לא השיגו זה, אבל השיגו מצד החכמה ברוח הקודש שהיה בקרבם ג"כ דעל ידי זה יכולין להשיג כל הנעלמות, אלא שבדור הנביאים היה עיקר החשק וההשתוקקות של ראשי ישראל וצדיקי הדורות לנבואה שהוא השגה ברורה שהוא מן השמים, מה שאין כן השגת חכמה שהוא נעלמת שאפשר שאינן אלא דמיונות כוזבות של עצמו ולא תורת אמת ברוח הקודש, והם חשקו לדבר ברור וידיעה ברורה, ולכך לא היה אז התפשטות החכמה דתורה שבעל פה כל כך בישראל, וכמפורש בספר היכלות דעיקר זיוה והדרה של תורה היה בבית שני אף על פי שלא שרתה בו שכינה, עיין שם כמה לשונות של שבח שהיה אז, ודבשביל שהם חשקו לכך שהשם יתברך יגלה להם סודות התורה הבטיחם על זה, והוא ההתגלות דרך חכמת התורה שבעל פה והם חשקו בכך להשיג השגות יתירות, ואף על פי שהוא דרך העלם, ועל ידי זה היה הסתלקות הנבואה והיינו על ידי תוקף החשק שהיה להם להתגלות חידושין דאורייתא שלמעלה מעלה מהשגת הנביאים, ומסטורין דתורה שבעל פה בלבם בדרך העלם שהוא מדת לילה נסתלקה הנבואה שנמשכה מנבואת משרע"ה, דעל כן באו דבריהם ג"כ בכתב דוגמת התורה שבכתב שהוא מדת יום, דהיינו התגלות ברור שלא במחשכים והעלם:
מחשבות חרוץ · פרק י״ז, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
