מחשבות חרוץ · פרק י״ז, א׳

ענין שבקשו לעשות פורים יום טוב ולא קבילו עלייהו, כי יום טוב נקרא שבת שצריך לשבות ממלאכה, כי גם בו יש נייחא מכל מלאכות ויגיעות דעולם הזה שהוא עולם היגיעה, כמו שהשם יתברך הכתיב על עצמו מעשה במעשה בראשית שהוא עולם העשייה, ואדם לעמל יולד וטובי' לדזכי והוי דרופתקי דאורייתא דעל זה ניתנה תורה שיהיה יגיעת האדם בדברי תורה, כמו שהיה מעשה השם יתברך במעשה בראשית הכל בדברי תורה שבה היה הבריאה כמה שכתוב בבראשית רבה פרשה א' ובכ"ד, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה ג' ע"א) עולם הבא שהוא יום שכולו שבת, דאין שם מעשה דתורה ומצות ג"כ כמה שאמרו (עירובין כ"ב ע"א) היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, ושבת הוא מעין עולם הבא (ברכות נ"ז ע"א) שהוא זמן הנייחא של הש"י, וכן יום טוב שזכו ישראל דמקדשו להו שנעשו כקדושת שבת על ידי הניסים שנעשו בהם היוצאים מחוקי הטבע והנהגת עולם הזה , ונמשך באותן הימים שפע אור מעין עולם הבא שהוא הנהגה שחוץ לדרך הטבע המשמש בעולם הזה, ואותו אור וקדושה נשאר קיים בו ועל כן גם הם נקראים שבת, ובפורים נאמר ג"כ לשון ונוח מאויביהם שזכו על ידי הנס לנייחא ומנוחה, והכתוב לא יכתוב לשון ונוח אלא על מנוחה גמורה שהוא מעין עולם הבא, כי גם הוא מכלל הנסים שנתנו לכתוב, מה שאין כן נס דחנוכה לא ניתנה לכתוב (יומא כ"ט ע"א), כי הכתב הוא מה שגלוי לעין הכל כמו תורה שבכתב דכתיבא ומנחא, עד שאפילו אומות העולם יש להם תפיסה כפי מחשבתם בה לומר אנו ישראל כמה שכתוב בתנחומא סוף פרשת תשא, כי ענייניהם כפי מה שהם בכתב הוא גלוי לכל, ומה שבעל פה נקרא שם מסטורין, וכך נס דחנוכה לא ניתנה לכתוב כי לא היה גלוי לכל שהוא דרך נס ויציאה מהטבע, ואף על פי שנצחו מועטים את המרובים תלו זה בטבע גבורתם, שהרי אח"כ נתקבצו עוד כמה פעמים למלחמה ואיזה פעם שנצחו הם ככתוב בספר יוסיפין באופן שלאומות העולם לא היה זה נחשב לנס, וזהו דלא ניתנה לכתוב כי הוא מהנסים הנסתרים שישראל משתמשים בהם תמיד, כמה שאומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, והם שמכירין המסטורין יודעין שהם נסים באמת כי הם מכירים דאצל השם יתברך הכל אחד, והוא מצד השגת הלב שהוא משיג הנעלם בעולם הזה, אבל מצד ההתגלות שבעולם הזה אין שם נס: