מחשבות חרוץ פרק ט״ז, ה׳

והוא אחר שהגיע לשלימות מדריגתו שאין יכול לעלות עוד, ואז הוא מסתלק מן העולם ונשמתו עולה למקור חוצבה למעלה ממלאכי השרת שניתן לה מהלכים בין העומדים, דזה שכרה כמה שכתוב (סוף ברכות) צדיקים אין להם מנוחה כו', דההליכה הוא היפך המנוחה כי הם ילכו גם שם מחיל אל חיל כמו שהיה בעולם הזה ואז יהיה מצד שילום שכר, ובעולם הזה היה זה בבחירתם, ורגע ההסתה דיצר שבין כל מדריגות, הוא הירידה שיש לצדיקים לצורך עליה כנודע בסוד שבע יפול צדיק וקם, וזהו הרפידים שהיה אחר קריעת ים סוף, כשהיו הולכים למתן תורה שהוא מדריגה יותר גדולה, וכשזוכה להתגבר מיד אין נרגש כמעט כלל, כי הירידה היא רק כרגע שנופל וקם לאלתר, כי אין שם אלא רפיון כל שהוא כרגע והוא תיכף נזכר ושם אל לב ומתגבר כארי לעבודת הש"י, ואמנם כפי תוקף העליה אח"כ כן הוא הירידה הקודמת, כי לעליה גדולה היצר גובר יותר זה לעומת זה וכח ניצוחו נגדו ג"כ ביתר שאת, וע"כ קודם מתן תורה היה רפידים שהיה לצורך מתן תורה, וכמו שנאמר ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני שזה הכנה לו, וכפי תוקף הרפיון עד שנקרא שם המקום כן שהיה רפיון גמור בכל ישראל שלא היה כמוהו, מזה נתעורר עמלק, ואיתא בזוה"ק סוף פרשת בשלח דלא היה מלחמה כמוהו כל ימי עולם ואפילו מלחמת גוג כי היה בכל סטרי דקודשא בריך הוא ע"ש, וגוג שיהיה קודם משיח הוא המלחמה אחרונה שיהיה בעולם מצד הסוף בעקבות משיח, שיושלם כל הקומה עד העקביים שיתברר שלימות כנסת ישראל, אז יתעוררו כל אומות העולם לקטרג על זה בכל תוקף וטענות שיש להם נגד ישראל, ולא היה כמלחמה זו חוץ דעמלק שהיה קודם מתן תורה שהוא התחלת הכניסה תחת כנפי השכינה שבתחלת בחירת האומה, שעדיין לא היה להם דביקות והתחברות גמור להשם יתברך עד אחר מתן תורה שנתייחדו להיות חלקו ועמו, ואז אי אפשר עוד לאומה ולשון ליכנס ולהפריד בין לביא ללביאה, רק סביב רשעים יתהלכון בקיטרוגין, והם החוחים הסובבים את השושנה והוצי שסביב האסא כלשון הגמרא סנהדרין מ"ד א' על חטאי ישראל, כי היצר הרע שלהם ג"כ כן אין יכול לגרום פירוד חס וחלילה לגמרי, מה שאין כן קודם מתן תורה היה כח עמלק להגיע לכל סטרי דקודשא בריך הוא ולא דשכינתיה, ועל כן מלחמה לד' בעמלק ושאין השם שלם על ידי כח עמלק שנשאר עדיין מזרעו בעולם עד שימחה במהרה בימינו, כי רק נחלש, והוא המפריד בין אותיות השם, שאין יחוד הנגלות וכחות הפעולה עם הנסתרות דמוחא ולבא הדבוקים בשורש העליון מתגלה בעולם הזה, ולצורך מחיית עמלק נעשה הצירוף והי"ה שהבנים קודמים לאבות, וזהו הרמת ידיו דמשה כחות הפעולה למעלה מקום הכתר עליון, ועל ידי זה הצירוף הוא ג"כ הנייחא מאויבים, וע"כ הוא מורה שמחה, וזהו העצה בזכירה וכן בפורים הימים האלה נזכרים וזכירה בפה שהוא מדרגה האחרונה. ומוח הזכרון הוא מדרגה היותר עליונה, ובזה מתחבר ומתייחד הכל שה' אחרונה נסמכה לי' ראשונה וקוצו של י' שמשם המשכת הזכירה ונתקן הכל:

מחשבות חרוץ · פרק ט״ז, ה׳

על המקור הזה