וזהו זכירת יום השבת לקדשו שבזכירה מעורר הקדושה שהיתה בשבת בראשית כששבת הקב"ה וברכו וקדשו כמפורש בכתוב, וזהו על תמחוי מלא קדושה וברכה, וזכירת עמלק על תמחוי ריקן כמה שכתוב בתנחומא תצא, היינו כאשר הלב מקורר מחשק וזריזות של מצוה אז הוא ריק מכל קדושה, ויש לזכור שזהו מעשה עמלק בשעת יציאת מצרים, שאז היה התחלת בנין הכנסת ישראל בא הוא ג"כ לעומתם בהתחלה לקררם. ויהושע מזרעא דיוסף המוגדר בעריות בפעל הוא המנצח בפעל, ומשה שהוא הדעת דישראל היה המנצח בכח הדעת שממנו ההתפשטות בפעל, והיה הניצוח רק מצד ההתפשטות של אמת, שאצל בני ישראל אין התפשטות לכחות דרע כמו אצל הגוים שמעמלק הראשית נמשך אח"כ כל הקומה דרע, ובלעם שהוא פנימיותו הוא שנתן עצה על הזנות בהתפשטות בפעל, אבל אצל ישראל כאשר יתעורר בהתחלה הם מיד מרגיזין יצר טוב על יצר רע, ואין מניחין אותו להתפשט כלל ולעשות אורח ואיש, ואף על פי שאין בזה מחייה לגמרי מכל מקום החלשה לפי שעה מיהת הוי, ולכן אמר שם ויחלוש שנחלש כחו על ידי התעוררות כחות הקדושה, ומכל מקום לא נתבטל לגמרי כמו שיהיה לעתיד כמה שאמרו בהחליל וזהו בהניח וגו', וכן היה במתן תורה חרות משעבוד מלכיות היינו מכל אויביך, ומיצר הרע היינו שורש הרע דיצר לב האדם מנעוריו שישנו אצל כל אחד מתולדתו ושורשו, והוא הזכר עמלק הבא בכח עטיו של נחש הקדמוני, ואז יהיה השם שלם דכמות שהוא נכתב יהיה נקרא (פסחים נ' ע"א), דהיינו שגם בעולמות התחתונים ומקומות התחתונים יבוער הרע מן העולם ויכירו כולם כח מלכותו, אבל בעולם הזה העצה רק בזכירה שהוא התעוררות הקדושה נגדו להרגיזו כאשר היה בהתחלה, וכל ענין קירורו הוא רק על ידי השכחה שמפיל שכחה על הלב שלא לחשוב ולהתבונן כלל מה תחלתו ואחריתו, ועל מה בראו הקב"ה בעולמו לא לאסוף ממון ולאכול ולשתות ולהתענג בחמדות עולם הזה , דכל פעל למענהו לקילוסו (שוחר טוב מזמור י"ז) וכל מה שברא השם יתברך לכבודו בראו, וכל ישראל מאמינים בני מאמינים ויודעים כי כל העולם הזה הבל ושאין לו לאדם אלא מה שיעמול בתורה ומצות ועבודת השם יתברך, אלא שהיצר משכיח זה ממנו:
מחשבות חרוץ · פרק ט״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.