וששון זו מילה, זהו תוקף קדושת ישראל שמלידה המבדיל בינם לעמים כמה שאמרו בנדרים (ל"א ע"ב) דאפילו ערלי ישראל נקראים מולים היינו אפילו אם בפועל לא כן, ואף על פי שחטא ישראל הוא משרשו שאינו משתנה, מה שאין כן מולי אומות העולם נקראים ערלים רצה לומר אפילו נראה מוגדר אינו אלא לפנים בפשיטת טלפיים ותוכו אין כן, וכל קטרוג עמלק הוא מצד ההתגלות דלפנים דהללו כו' והללו כו' ולא עוד שהוא חושב עצמו טוב יותר, וכן חטא דישראל אז היה כן כמה שכתוב במגילה (י"ב ע"א) הם לא עשו אלא לפנים וגם הקב"ה לא עשה אלא לפנים. דכל ענין עמלק הוא רק לפנים וכל שלותו עד ארגיעה, והסוף מתראה דכל שלותו היה לפנים כמו שהוא כל מעשיו רק לפנים, וכל מה שחשב המן לתכלית גדלו והתפאר שגם אסתר לא קראה כי אם אותו, היה באמת להאבידו ורק לפנים היה נראה זה לו לכבוד ולגיאות, ואצל בני ישראל להיפך כל הפורעניות רק לפנים כמו שכל החטאים רק לפנים דאמיתות רצונינו לעשות רצונך, ואף על פי שהלב נראה עקוב הוא באמת מלא קדושה, וזהו מדת השם יתברך וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי והגון, (ברכות ז' ע"א) דמי שאין לו משלו נותן לו מאוצר מתנת חנם הגדול יותר, ואף על פי שהשם יתברך נקרא אוהב משפט והכל במשפט, אבל באמת גם זה במשפט אף על פי שנקרא כחוקה בעולם הזה, כמו שיש בתורה חוקים דלא נגלה טעמם ובאמת גם הם מכלל משפטי ד' שיש בהם טעם לשבח אלא שנעלם (ב) עולם הזה והתורה היא מדת הנהגתו ית' בכל העולמות ובכל הדורות, והוא כענין שאין טעם ברצון מה שאדם רוצה איזה דבר ואוהב וחושק בלא שום טעם גלוי בלבו, אף על פי מכל מקום באמת ודאי יש סבה וטעם אלא שנעלם, וכך אהבת השם יתברך לישראל אע״פ שאין נראה טעם וכמו שנאמר ואמרתם במה אהבתנו, שהרי אפילו יעשו מה שיעשו לא יעזבם בארץ אויביהם, וביד חזקה וגו' אמלוך עליכם ועשיתי אשר בחוקי תלכו, ולא עשה כן לכל גוי רק גזירת הכתוב הוא וחוקה שחקק לעצמו, וכמה שכתב על עצמו ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי בלי שום טענה וטעם, אפילו זה יעשה כל טוב למראית עין וזה להיפך, דהאדם יראה לעינים ולפעולה הנגלית ומדות המתגלים מצד התפשטותם, וד' יראה ללבב שממנו תוצאות חיים ומקור המדות והמעשים כולם הנמשכים מהתגלות לבו, ונובעים ממעמקי הלב הנעלם מעין האדם עצמו ג"כ רק גלוי לפניו השם יתברך בוחן לבות, והש"י העיד על פי נביאיו דהוא לבן של ישראל, היינו דמעמקי לבם דבוק באלקים חיים וכמו שנאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך, וכמה שכתוב דאורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד:
מחשבות חרוץ · פרק י״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.