מחשבות חרוץ · פרק י״ד, ד׳

ואלו הארבעה כחות הם הראשית ועומק הרע של כל העכו"ם, וישנו ג"כ בלב איש הישראלי שעל זה נצטוו לזכור ולמחותו, היינו מן הלב בזכירה זו, ופורים הוא הזמן לזה ע"י ארבע מצות היום, על ידי מקרא מגילה דנקראת אמת כאמיתה של תורה נכנס אורה ללב ומאיר העינים בנהורא הבא אחר הכשוכא דעמלק הקליפה הקודמת. דעל ידי זה ניכר אח"כ יתרון האור מן החושך, וזוכה לתורה שהיא נובלות החכמה העליונה שהוא בסוד מוחא כידוע, כי חשכת העין עינא בישא דעמלק [שהיא עצמה הע' דבלעם שהוא ג"כ אותן האותיות רק בחילוף הק' בב', כי הוא היה נדמה מוגדר במעשים באמת, דמצד זה היה דוגמת משרע"ה באומות העולם וזכה לנבואה שאינה שורה אלא על איש קדוש ודאי, ועל כן היה מוגדר בפעל בתכלית, אף שאמרו ז"ל (סנהדרין ק"ה ע"א) דבא אאתונו, היינו דעצמיותו באמת אדרבא הוא פרץ גדר עריות, כי אין נקרא מוגדר במעשה אלא כשההגדרה הולכת בהשתלשלות הקדושה מראשית המחשבה עד סוף המעשה, ואצלו היה זה לבד התחלת הצד הטוב ונטייה אל הקודש שלו, ועל כן זה יצא ראשונה ואח"כ ההמשכה בנסתרות מתתא לעילא במדות ולב ומוח, הכל מושרש בראשית גוים שהם אותיות לע"מ דעמלק כנזכר, ועל ידי הלב רע שלו היה לו כח העין בעינא בישא דיליה] היה גורם החשיכה לשעה לאור האמת דשורש נשמת ישראל הטהורה, וכשנמחה החשכה זו מהלב נגלה האורה זו תורה, וחכמת ישראל בא אל הגילוי מההעלם כי שם במוח אין קלקול בפעל כלל רק העלם וצריך להביאו לידי גילוי, ומגילה לשון גילוי, וכן פושטה כאגרת בהתגלות לכל, כי היא מביא התגלות האור דתורה שבמוח מהכח וההעלם לפעל ולגילוי, ואח"כ משלוח מנות פשטות ענין זה מביא חיבור והתאחדות של אהבה ואחוה בין איש לרעהו, וזהו ישראל גוי אחד דהשבעים נפש לבית יעקב נקרא נפש לשון יחיד, שזהו כלל הפירוד שבהם לע' כחות נגד ע' אומות שהם שורש הפירוד המתחיל מהתגלות הרע שבעולם הבריאה שהוא התחלת עלמין דפירודין, ועל כן נפשות ביתו דעשו לשון רבים, מה שאין כן אצל יעקב הפירוד חוזר להתאחד, ובמקום שורש הפירוד שהוא בלב שממנו תוצאות כל כחות הנפרדים, ועל כן שם משכן היצר לכל כחות הרע, שם הוא אצל בני ישראל שורש היחוד דצור לבבי וחלקי וגו' שהקב"ה לבן של ישראל, ודבוקים במעמקי לבם באלקים חיים ד' אחד, ואצל עמלק גם המוח ששם היחוד הוא אצלו ברשות לבו להיות בפירוד כמו שנתבאר לעיל, וכשנמחה זה אז מתגלית קדושת ישראל שגם בלב שבו התחלת הפירוד, שם הוא ג"כ מיוחד ביחוד גמור להיות כל כנסת ישראל גוי אחד כאיש אחד בלב אחד, וזהו תכלית ישרת הלב המביא לידי שמחה כמו שנאמר לישרי לב שמחה, ועיקר השמחה הוא בלב היודע מרת נפשו ואחר הישועה בשמחתו לא יתערב זר: