מחשבות חרוץ · פרק י״ד, ב׳

ע"כ ראובן בכורו וראשית אונו נקרא על שם הראיה, שהתחלת התפשטות כחותיו בזרעו אחריו הוא בקדושת הראיה שלו, שזה היה ראשית אונו וכח השתדלותו למנוע הרע והראשית דגוים להתפשט בקרב לבו, ועל כן בעמלק הע' הוא הראש כי בו הוא הראשית דרע להיות העין רואה ובזה הלב חומד וכלי המעשה גומרים כל מיני רע שבשבעים אומות, וראשיתם בעמלק הוא בעין דעל ידי זה הוא תחלת כניסת הרע, והע' רומזת ג"כ לשבעים אומות שבכל אומה יש כח רע מיוחד שמתפשט בהם בפועל, וכללותם בעמלק שהוא הראשית לכל אותם כחות רעות, וראש הראשית הוא בעין הרואה שממנו נמשכים כולם, וכך בקדושה נגדם הע' נפש לבית יעקב כנודע שהם כוללים כל אותם כחות בקדושה, ונמשכים משורש השבעים דיעקב הנמשכת מן ה-י' של שם שקדמה לה שהוא ה-י' דשם הוי', והצדיקים לבן ברשותן (בראשית רבה פרשת ל"ד), רשותן היינו עצמיותן שהוא הנשמה שבמוח הטהורה והלב נמשכת אחריה, מה שאין כן הרשעים הן ברשות לבן שגם להם יש עצמיות במוח נבדל מן הלב, אבל מאחר ששקוע כולו ברע הרי גם העצמיות שקוע שם, והתחלת התגלות הכחות דרע הוא בלב כמו שנאמר כי יצר לב האדם רע, וכמה שאמרו בהרואה (ס"א ע"א) דיושב על שני מפתחי הלב, וכן נודע בהשתלשלות העולמות דארבע אותיות הוי' הם המתפשטים בארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, ובאצילות אין שם רע כלל רק התחלתו בבריאה, ועל כן בקליפה שגם העצמיות שבמוח הקודם ללב רע, היינו שהמוח נמשך אחר הלב כי לעולם התחלת הרע מן הלב, ועל כן בנפילת האותיות בקליפה על ידי שליטת האדם בליעל באדם דקדושה כשיצא משם לפעל בעולם הזה נפש הטמאה דעמלק, קדם הע' ואחריו המ' רומז לעצמיות מוחו המזוהם הנמשך אחר הלב חומד שלו הבא על ידי העין רואה שלו בכל מיני טומאה, ונשתנית אצלו ה-י' למ', כי המחשבה הקדושה שם היחוד הגמור שמייחדת כל עשר כחות של התפשטות כל קומה להיות כולו חד ונקודה אחת, וזהו ה-י' שהוא אחד בעשיריות, אבל בכחות הרע שהם עלמא דפירודין דיתפרדו כל פועלי און ופיזור לרשעים הנאה להם (סנהדרין ע"א ע"ב) אין שם יחוד כלל, ואפילו במחשבה שבמוח הכוללת כל עשר כחות הקומה הם נפרדים שם לארבעה רוחות שזהו כלל הפירוד, כמו שהם בקדושה ארבע אותיות השם וארבעה עולמות וארבעה יסודות וכדומה, כי כל פירוד הוא לארבעה ונעשה מי' מ' סתומה שהוא ג"כ נקודה סתומה כמו י' גדולה, אלא שאינה כולה חד כי יש חלל בתוכה המפריד כל רוחותיה זה מן זה ואין מניחם להתייחד וחלוקה לארבעה רוחות. ועל כן מספרה ארבע פעמים עשר כי מכל מקום כל חלק כלול מעשר והם ארבעים, והמ' פתוחה היא מוספת פירוד על פירוד שאף שאינן מיוחדים עדיין הם מחוברים יחד במ' סתומה, אבל בפתוחה הם נפרדים מהחיבור ג"כ, ובקדושה מורים על מאמר פתוח מאמר סתום כמה שאמרו בהבונה, וכל אמירה בלחישו כי הוא התגלות של אותיות המחשבה המתגלים בדבור הפה, והדבור היא המדרגה האחרונה של סוף המעשה ששם הוא תכלית חילוק המדרגות, ועל כן במאמר שבו מתגלית המחשבה לפעל שם היא מתפרדת ומתפשטת לארבעה רוחות, אבל בהיותה עדיין בהעלם המחשבה אין שם אלא י' סתומה, אך בצד הרע דעשה אלקים זה לעומת זה שם שהמוח נמשך אחר הלב, מיד במחשבה הנעלמת שבמוח ג"כ היא מתפרדת לארבעה רוחות, וזהו המ' דעמלק שהוא הראשית לכל מחשבות טמאות של הגוים במוחם [ומשם התפשטות כל מיני חכמות חיצונים שיונקים ממ' זו שהיא נגד הארבעים יום דישב משרע"ה לקבל התורה הכוללת כל מיני חכמה דקדושה שמשם שאב שלמה המלך ע"ה על ידי המ' דמשלי] נגד ה-י' דיעקב, שממנה התפשטות המחשבות קדושות דזרע ישראל [וכל מיני חכמות שלהם]: