מחשבות חרוץ פרק י״ג, ח׳

וכשאומות העולם אוכלים ושותים ומשתכרים הם מדברים דברי ליצנות ושעשועי טיאטראות וכל מיני תיפלות וזנות, כסעודתו של אותו רשע דציוה להביא ושתי ערומה, ובזה הוא התחלת המגילה כי בענין זה היה תחלת התעוררות הכח דהמן שהוא שחוק הכסיל ומי שהשעה משחקת לו, וסופו היה במשתה דאסתר דודאי משתה שעשתה לפני מלך כמוהו ומשנהו מסתמא היה בו כל מיני שחוק ושעשוע מלכים, ומאחר שהיתה עמהם במשתה גם היא השתעשעה בזה עמהם, וכל זה לא הועיל להשכיחה מעיקר המכוון שבמעמקי לבבה בדביקות הש"י, דלולי כן לא היתה זוכה לניצוח המן ומחיית עמלק בזה, כי הש"י המליך אות הק' בשחוק שיהיה כולו מצד הקדושה אצל מי שהוא חלק ד' ונחלתו, וכך נקבע לזכר הנס סעודת פורים במשתה ושמחה לברר ששמחת ישראל דבוק בקדושה, ואף על פי שעושין כל מיני שחוק ושעשועים, שהרי אין עושין כן אלא באותו זמן שהמצוה בשמחה ובסומי הרי דכל מעשיהם רק לשם שמים, ועל ידי זה אף על פי שנתבסם עד דלא ידע כו' שהוא בתכלית ההעלם והשכחה עדיין לא נעקר מדביקותו בקדושה אפילו כמלא נימא, מאחר שביאתו לידי שכחה זו היינו לכוונת מצוה ולשם שמים, ובזה נעקר כח עמלק משרשו שכל כחו הוא בהכנסת השכחה בלב והעדר הידיעה שבזה נבנה הראשית דגוים, אבל זהו אצל העכו"ם, אך אצל בני ישראל נתברר על ידי שמחת פורים שלהם שגם בשמחתם לא יתערב זר דלא כאלה חלק יעקב ולא עשה כן לכל גוי, שהגם שמתבסמים ומשתקעים במיני שחוק אינו שחוק של קלות ראש חס וחלילה, רק דבוקים בקדושה על ידי אות הק', שכל אותיות הא"ב ישנם ג"כ בשורש כל נפש מישראל, דעל ידי זה יש להם כח הדבור בלשון הקודש בכל כ"ב אותיות, מה שאין כן עכו"ם שמדבר בלשון הקודש לשונו סרוח כי אין להם אחיזה בשום אות מאותיות הקודש ודבורם רק כנוערת בהמות וצפצוף עופות, וכל אות יש לו אור מיוחד וקדושה מיוחדת ומאיר באבר מיוחד בגוף ובזמן מיוחד בשנה, וכן מתייחס למקום מיוחד בעולם, וקדושת אות הק' מזכך השחוק שבנפש הישראלית וכח אבר הטחול שבו, ועל ידי זה נמחה זכר עמלק הבא מהרע שבטחול, וזהו קדושת כל החודש אדר וימי הפורים ביחוד, ובכל שנה ושנה על ידי הימים האלה הנזכרים ונעשים בכל ישראל, אפילו ע"י עשיית ההמונים המצות גלומות בלי שום דעת וכונה רק מצות אנשים מלומדה, סוף סוף הרי עושה זה מפני מנהגן של אבותיו למצוה וכונה זו, די לו במצות דסתמא לשמן קיימין להיות נחשב עושה לשם שמים, ונעשה על ידי זה מחיית עמלק מעט מעט היינו שנזדכך הלב בשורש קדושה זו עד עת קץ בפורים ואדר האחרון, שיזדכך הלב לגמרי וימחה זרעו של עמלק מן העולם לגמרי, אז תיכף בניסן שאחריו עתידין ליגאל הגאולה שלימה במהרה בימינו:

מחשבות חרוץ · פרק י״ג, ח׳

על המקור הזה