מחשבות חרוץ · פרק י״ג, ו׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וביצחק נמצא לשון מצחק אח"כ בגרר והנה יצחק מצחק וגו'. ואמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה ס"ד) דהיה אחר אריכות ימים דאבילות דאאע"ה, שביום שמת יצא עשו לתרבות רעה (שם פרשה ס"ג) ונפרד מלהיות נקרא עוד זרע יצחק, ובקדושין (י"ח ע"א) איתא דעשו ישראל מומר, והיינו דקודם שיצא לתרבות רעה היה עליו שם ישראל ונימול לשמונה אלא שנשתמד, ואף דבישראל גם מומר אף על פי שחטא ישראל הוא, זהו רק בזרע יעקב שכבר נפקע חבל הנחלה בג' חוטין דאין יכול לינתק עוד, אבל בזרע יצחק אף דהיה נקרא תחלה בשם ישראל. משנשתמד ויצא לתרבות רעה יצא מכלל ישראל, ואז שכבר נפרד הפסולת שאין לו עוד שייכות עמו התחיל להתגלות קדושתו, אלא שהאבילות עיכב שהוא היפך השמחה והצחוק דילי' שהוא עם בריותיו נמשך מהשמחה, ודבר זה הוא בקדושה כמה שכתוב בתנא דבי אליהו רבה (ריש פרק ג') אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, כי הגבורות קדושות הוא תוקף היראה מהשם יתברך בגין דאיהו רב ושליט ויש לו שמחה ג"כ מזה, מה שאין כן הגבורה רעה שבכעס ורציחה היא היפך השמחה. והצחוק הנמשך ממנה אינו אלא על בריותיו בליצנות, אלא שמכל מקום כל מיני רע יש להם חיבור והיה עשו פרוץ בעריות ג"כ, ועל כן נשא בת ישמעאל אבל זהו רק על דרך עבירה גוררת עבירה, אבל שורש רשעותו ברציחה הוא אדרבא היפך מתאות, מה שאין כן בקדושה הם כלולים יחד ממש, ועל כן נראה שמדת יצחק בכלל העולם הוא נגד ב' אברי הכבד וטחול שבעולם קטן שהוא האדם, ואצלו היו כלולים שניהם יחד, וכן בפסולתו יצא הפסולת שבשני איברים אלו אלא דשם לא היו כלולים יחד רק נתחלקו לשניים שמצד הרע הם נפרדים וכמו שנתבאר, והם עשו ועמלק שהם נגד הרע שבשניהם, והכבד הוא אבר שהחיות תלוי בו שאם ניטל כולו טריפה וזהו עיקר מדת הגבורה שהוא מכלל עשר מדות הקומה, והטחול אינו אלא נטפל לו שהרי אין החיות תלוי בו כל כך שהרי אם ניטל כולו כשרה ויכולה לחיות, ואז בבן כוזיבא דהיה לו ששים אלף נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים, נראה לי לפי שהיה סבור שהוא משיח ויהיה מחיית זרעו של עמלק לגמרי על ידו, וידע דעמלק נגד הטחול והוא ימחה לגמרי שלא ישאר ממנו כלום, סבור שכמו כן זה האבר באדם הוא מהמותרות שסופו למחות, ולעתיד לא יהיה אבר זה באדם ועל כן במלחמתו עמהם חשב דהמנצחים צריכים להיות הפכיים ממש מהם, דעל כן אמרו (בבא בתרא קכ"ג ע"ב, בראשית רבה פרשה ע"ג) אין עמלק נופל אלא ביד זרעה של רחל דביה כתיב ולא ירא אלקים וביוסף נאמר את האלקים אני ירא, שהוא הפכו ועל כן יוכל לנצחו:
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.