מחשבות חרוץ · פרק י״ג, ד׳

ועל ידי זה היה התעוררות למדת הצחוק דמצד הרע שהוא השורש דעמלק שמזרע עשו המלעיג על דברי אמת, ומזה נמשך ותצחק שרה בקרבה וגו' שזה כבלתי מאמין וצוחק דרך הלעגה על דברי אמת, וחלילה שלא היתה מאמנת ביכולת הש"י, אבל בקרבה דייקא שמצד עצמה היה רחוק אצלה זה שאמרה אחרי בלותי וגו', רצה לומר שהחזיקה עצמה שבנעוריה השתדלה הרבה יותר בעבודת השם יתברך מבזקנותה שלא היה לה עוד כח כל כך, ואם בילדותה לא זכתה לזה איך תזכה לכך עתה שאין עובדת השם יתברך כל כך ואין מעשיה כדאים כל כך, והרי זה על דרך יראת יעקב אבינו ע"ה שמא יגרום החטא (ברכות ד' ע"ב) אף על פי שהובטח, וכן היא חשבה אף דההבטחה אמת מכל מקום היא צריכה השתדלות לזה ג"כ, ובשרום שאם עתה ג"כ יוגעו בהשתדלותם כבימי נעוריהם יעלה בידם להמשיך שפע הקדושה בנפש יקרה שממנו יבנה אומה קדושה שעל זה היה כל תכלית מבוקשם בהולדת בן, אבל היא הרגישה בנפשה חולשת הכחות לעבודת השם יתברך מפני הזקנה ואמרה וגם אדוני זקן, שלא אוכל לתלות ג"כ שיהיה הוא המתגבר כל כך בהשתדלות ועבודה עתה שגם הוא כבר הזקין ותש כחו, ואף על פי שזקני תלמידי חכמים מוסיפין חכמה (שבת קנ"ב ע"א), מכל מקום הכח לעבודת השם יתברך שמצד הגוף שזהו העבודה שבעולם הזה שעל ידי זה יוכל לזכות להטובות וברכות שמצד העולם הזה שהוא ברכת ד' בנים דג"כ הוא רק בעולם הזה, ומצד הגוף דבר זה נחלש על ידי הזקנה וע"כ היה אצלה רחוק שיתקיים, ועל זה אמר השם יתברך היפלא מד' דבר רצה לומר שלא נעלם ממני דבר זה שגם אני יודע כח השתדלותם, וע"כ חרה לו על זה כי ידע החסרון זה שבאמונתה נמשך לה ונתגלה לפועל בקרבה על ידי הפסולת שעתיד לצאת מיצחק שעדיין לא נפרש ונברר: