מחשבות חרוץ · פרק י״ג, ב׳

ושחוק זה הוא מהשעשוע והשמחה שבנפשו זהו דרגא דדכורא ועל כן הוא בתוקף, אבל השחוק שעל בריותיו מקבל השעשוע מאחרים דרגא דנוקבא ועל כן אינו בתוקף, ועל כן כל השירות דעולם הזה שנאמרו בעולם הזה על מפלת העכו"ם הוא בלשון נקיבה שהיא התשות כח, רק לעתיד לבוא יושר שיר חדש לשון זכר דימלא שחוק פינו ויהיה בתוקף השמחה, כי יהיה גם שמחה זו בכלל שמחה של מצוה ושעשוע שבעצם, מאחר שיש שחוק ושמחה גם כלפי מעלה מזה הרי השמחה נמשכת ממעלה בעצמיות הנפש, והשחוק הוא התגלות השמחה שבלב וכשהשמחה בעצמיות הלב מתמלא הפה שחוק, ולפי שרוב השחוק דעולם הזה שהרע גובר בו הוא שחוק הכסיל ושהשעה משחקת לו הנז' ברע"מ פנחס רל"ב ב', שהוא שחוק דטחול דנטל מפסולת דפסולת דכבד שהוא עשו איש שעיר דנטל כל עכירי וטנופא דלב ונשא השעיר כל עונותם ע"ש, והיינו דבעולם הזה ג"כ בני ישראל הם לב העולם שממנם תוצאות חיים לכל העולם כולו שגם כל האומות יונקים מהם, דע"כ אמרו בתענית (ג' ע"ב) דאי אפשר לעולם בלא ישראל וכן בכל דבר דאם חס וחלילה יכלה ישראל יאבד ויכלה כל העולם כולו, וכבעל חי שניטל לבו דאין לו חיות עוד, ועשו הוא נגד הכבד בעולם מצד הרע שבו הכעס והרציחה, ועמלק שהוא הפסולת דפסולת דעשו נראה לי שהוא הטחול בעולם מצד הרע שהוא פסולת דפסולת דכבד, וכל עסקו בשחוק וליצנות דעל כן אמרו בשמות רבה (פרשה כ"ז) לץ תכה זה עמלק שזה כל עניינו בשחוק דעל בריותיו, והיפך השחוק האמיתי כי הוא מלעיג על האמת, והשעה משחקת לו בעותרא דהאי עלמא כהמן שהיה עשיר שבאומות העולם (אסתר רבה פרשה ב'), אבל רק לשעה כדרך המשחק וסופו היה הוא לשחוק לכל באי עולם, וכל זמן שזרעו של עמלק מצוי עדיין בעולם הרע והשקר גובר והשחוק המצוי הוא מצד הרע הוא השחוק של קלות ראש המרגיל לערוה, על כן המליך אות ק' בשחוק שיהיה הוא המולך ומושל בו, והק' מורה קדושה כמה שכתוב בשבת ק"ד א' והוא המקום שאתה מוצא גדר ערוה כמה שכתוב פרק ב' דיבמות, דהשחוק שיצר השם יתברך בעולם הוא רק שחוק שמצד הקדושה, והאלקים עשה את האדם ישר ושיהיה כולו טוב אף העכירות והפסולת שבו, והכעס שבכבד יהיה רק רוגזא דרבנן דטב בכל סטרין ובמקום שהשם יתברך מצוה לכעוס, וזהו הגבורות הקדושות דאורייתא מסטרה נפקא ויש בה דיני דינין, אבל הכל נגד סטרא דרע ששרשו בזרע עמלק וכשיבוערו מן העולם יבוקש עון ישראל ואיננו ויהיה כולו טוב מכל סטרין, דעל כן נמשלו דברי תורה ליין וזהו מצד הגבורה שבה, [כי התורה כוללת הכל ונגד כל ג' אבהן דנקראת ג"כ תורת חסד ועל זה נמשלה לחלב, ותורת אמת ועל זה נמשלה לדבש, ושני שמות אלו הוא מצד ההתשפטות וגם תורה שבעל פה בכלל, אבל מצד עצמותה נקראת תורת ד' על זה נמשלה ליין שרומז רק לתורה שבכתב כדמשמע ממה שאמרו (שיר השירים רבה פרשה א') חביבים דברי סופרים יותר מיינה [של תורה] כי היין יש שותהו וטוב לו ויש כו' כמו באדם הראשון ונח שהביא יללה לעולם ולמשמאילים בה סמא דמותא (שבת פ"ח ע"ב) אבל למיימינים בה יין ישמח לבב אנוש וחמרא פקחין (יומא ע"ו ע"ב) וזהו רק בזרע ישראל: