מחשבות חרוץ · פרק י״ג, א׳

חודש אדר נוצר באות ק' כמה שכתוב בספר יצירה סוף פרק ה' המליך אות ק' בשחוק כו' וצר בו דגים בעולם, ונראה לי דהיינו לויתן זה יצרת לשחק בו שממנו השחוק למעלה כמה שכתוב בריש עבודה זרה (ג' ע"ב) ובהספינה (ע"ד ע"ב), ובודאי מזל דגים שברקיע הוא דוגמת דג הלויתן ראש דגי הים, ואדר בשנה שבו מרבין בשמחה (תענית כ"ט ע"א) וממנו השחוק, כי הוא היפך הבכי כמו שנאמר בכ"ח עתים דקהלת שזה מתוך העצב והאבל וזה מרוב החדוה והשמחה, ומנהג קדמונים לעשות בפורים כל מיני שחוק ועיין סנהדרין ס"ד ב' כי משוורתא דפוריא וברש"י, וטחול בנפש שממנו השחוק כמה שכתוב בהרואה ס"ב ריש ע"ב, וזו"נ כי הם שני מיני שחוק עם בריותיו וזהו שחוק דלויתן ועל בריותיו כמה שכתוב בעבודה זרה ג' ב', וזהו שחוק דפורים על מפלת המן שהוא אינו שש ואין שחוק לפניו אלא אותו יום בלבד דיושב בשמים ישחק, כישתגלה שקרות העכו"ם בקבלת המצות דאינו מפלה להם ג"כ, רק גילוי האמת שיודו במעלת ישראל ולא ירצו להתדמות להם רק להיות עבדים להם דלכך נוצרו, אבל אחרים משיש גם במפלתן (מגילה י' ע"ב) וביותר במפלת עמלק שזהו הראשית גוים שצריך למחותו שלא יהא נשאר ממנו זכר ולא שיהיו עבדים כשאר עכו"ם, כי הוא השורש שיש בעכו"ם שרוצים להתדמות לישראל כי הוא משורש עשו דהלא אח עשו ליעקב. וכן איתא דלעתיד מתעטף בטליתו ובא לישב אצל יעקב בבית המדרש ומשם יורידו ה' כי זה כל כחו לפשוט טלפיים כחזיר ולומר שהוא טהור (כמה שכתוב ויקרא רבה פרשה י"ג), וכן המן אמר למי יחפוץ המלך וגו' וידוע דרז"ל (זוה"ק ח"ג ק"ט ע"א) דהמלך סתם במלך מלכי המלכים מדבר, וחשב דהוא חשוב אצל השם יתברך ג"כ דלא בחנם גודלו ומסר ישראל בידו לאבדם, לפי שהם ישנו מהמצות ודימה דבחר בו תחתם, והיה לשחוק וללעג אח"כ כששמע דברי המלך כי חפץ הוא במרדכי היהודי ושהוא יהיה עבד לפניו, שעל זה נוצרו האומות והם כשיגולה האמת לעתיד לבוא יתרצו בכך, אבל עמלק אין מתרצה בכך כי הוא התמצית דעשו בפשיטת טלפיים, וכל שרשו הוא מצד השקר הזה שיש לו כח בעלמא דשקרא וכל זמן שזרעו של עמלק קיים. וכשימחה זכרו היינו שלא יהיה מציאות עוד לשקר ולעלמא דשקרא שהכל יכירו האמת, הוא הזמן שיושב בשמים ישחק מבירור מעשה אומות העולם שהיה הכל רק שקר ולפנים. ואז ימלא ג"כ שחוק פינו כשיתגלה האמת דכל ימי העולם הזה היינו כחולמים והולכים בדמיון כי הוא כולו עולם השקר והדמיון, אלא שבעולם הזה אינו נגלה וע"כ אסור למלא שחוק פיו בעולם הזה כמה שכתוב בריש פרק אין עומדין והיינו שמחה יתירה וליבדח טובי וזהו השחוק סתם דכלפי מעלה בע"ז שם וכמה שכתוב בתוס' שם דאחיך דבבא מציעא (נ"ט ע"ב) היינו בדיחותא בעלמא ע"ש, שכשנמשך ממנו למטה לאדם הוא בא במילוי פה על דרך ימלא פי תהלתך, וזהו אילו היה השם יתברך ג"כ שש מזה והוא תהלתו כמו לעתיד באותו יום. אבל כיון דהוא אינו שש אף דאחרים משיש אין להיות במילוי פה שאינו כל כך דרך ארץ כלפי מעלה, וזהו בשחוק דעל בריותיו, אבל עם בריותיו הוא הנמשך למטה בלב האדם בשמחה של מצוה זהו גם במילוי פה ולמבדח טובי, כמה שאמר שם אנא תפילין מנחנא, ולאו דוקא תפילין אלא הוא הדין כל המצות ועסק התורה שצריך להיות בשמחה כמה שכתוב בזוהר ריש פרשת אחרי נ"ו סוף ע"א: