מחשבות חרוץ · פרק י״ב, ו׳

וזהו המגדל עוז שנעשה אחר תוקף היראה וע"כ שפיר אמרו דא אימא עילאה, ואינו סותר מה שכתוב דא כנסת ישראל דהיינו אימא תתאה כי מה שנקרא מגדל עוז הוא כאשר מתפשטת ומתחברת לאימא עילאה, שהיא עיקר אות הל' ומגדל הגבוה שראשו בשמים דהוא לבא ויונקת מהחכמה, ואמנם מצד עצמה הן תרין רעין דלא מתפרשין ואין שם פריחה באויר אלא מצד התעלות כנסת ישראל ושכינת עוזו לשם, וזהו דדיירין קודשא בריך הוא וחד מסכנא היינו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וזהו שם ד' היינו יסוד דנוקבא ובו ירוץ צדיק יסוד דדכורא, וההתפשטות הוא כשמגיעים למגדל עוז, וע"כ ביום הכיפורים אין אכילה ושתיה מעין עולם הבא דצדיקים יושבים הוא צדיק יסוד עולם ונהנין מזיו השכינה הוא יסוד דנוקבא והענין עמוק, על דרך שאמרו (זוה"ק ויקרא ז' ע"ב) ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים וכמו שנאמר את קרבני לחמי, ובערב יום הכיפורים האכילה ושתיה כאילו מתענה היינו שגם ההנאות דעולם הזה הם שקולים כהנאות דעולם הבא, שכל אכילת מצוה שישראל אוכלים יש בו טעם מן, והוא ממש דוגמת המן שהוא לחם שמלאכי שרת אוכלים (יומא ע"ה ע"ב) וג"כ הנאה רוחנית דמעין עולם הבא, דע"כ סידרו רז"ל המאמרים מענין המן בפרק יום הכפורים, כי אכילת המן הוא ממש דוגמת התענית דיום הכיפורים שהכונה בו לזכות על ידי זה לאכילה הרוחנית דעולם הבא, שעל ידי שאין בו אכילה ולא שתיה על ידי זה זוכין להנאה הרוחנית דזיו השכינה על ידי הריחוק מהנאה הגשמית, וזה שאמרו (ברכות ח' ע"ב) דאכילת תשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, כי תענית עשירי היינו אכילה הרוחנית ותענית תשיעי הוא מה שהיינו עושים בעצמינו אלמלא ציותה התורה באכילה לסגף הגוף לכפרת עון, על דרך שמתענין היחידים בעשרת ימי תשובה כדי להכין עצמו על ידי זה לקדושה דיום הכיפורים, אבל השם יתברך לא בחר בזה להכנה בערב יום הכיפורים שהוא הכניסה להרגשת הבינה שבלב מזיו השכינה דעולם הבא שביום הכיפורים, גם בשעת הכנה שמכין עצמו לקדושה כזו הרי הוא כבר כלי מוכן לזה שיכול לבוא לידי קדושה כזו, ואם במדת פורענות אמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה מ"ג) עבודה זרה מכה לפניה ולאחריה כל שכן במדה טובה המרובה, וכבר יש הרגשת שמץ מקדושה גם מקודם, ובקדושה כזו שהוא רק התגלות ההעלם להביאו לידי גילוי על ידי ההחזרה למקור הרי ישנה מתחלה ג"כ, רק שהיא בהעלם ומכל מקום הרי כבר יש הרגשה בהעלם שהוא העלם שהרי מוכן לבוא מיד לגילוי, ובהרגשה זו מתקדש ומתעלה גם ההעלם, וע"כ הגם שהוא עדיין בהעלם האכילה ושתיה הגופנית דעולם הזה היא מתקדשת בקדושת המן, ועל ידה הוא הכנה לבוא להנאה הרוחנית דיום הכפורים, וזהו כאילו התענה תשיעי היינו שיש בו הכנה לקדושת היום דיום הכפורים כהכנת התענית וסיגוף הגוף ונוסף על זה כאילו התענה עשירי ג"כ דהיינו שיש בו ג"כ הנאה רוחנית כבתענית עשירי, אלא שאז הוא רק כאילו ובדרך הדמיון כי עדיין היא בהעלם, וביום הכיפורים הוא בגילוי ובפועל וזהו התעלות היסוד דנוקבא ליסוד אימא: