מחשבות חרוץ · פרק י״א, ו׳

ואברהם אבינו ע"ה שנקרא תחלה לגרים בריש חגיגה (ג' ע"א) איתא דקשר כ"ב אותיות התורה בלשונו, שזכה תחלה רק לאותיות הדבור עד שהוליד יצחק ועד אחר נסיון עשירי דאתכליל כו', וזה היה בראש השנה כמאמרם ז"ל (ראש השנה י' ע"א) דנפקדת שרה והיינו בהריון שמאז נקרא אב כמה שכתוב במגילה י"ג א' ובסנהדרין ס"ט א', ואז הוא הרת עולם זמן המחשבה וההריון כמה שכתוב תוס' בראש השנה (כ"ז ע"ח) בשם ר"ת דהמחשבה היה בתשרי והמעשה בניסן, וכן לידת יצחק בניסן בפסח, וע"כ בניסן היה יציאת הדבור מהגלות דמצרים שנאמר כי גרים הייתם וגו', שהיה שם בסוד נפש הגר עד מתן תורה שזכו להיות כנסיה שלימה מיוחדת להש"י, ובניסן נתגלו אותיות הדבור עד שנפתח הפה להסיח ולספר ביציאת מצרים כל הלילה ולשיר שירת הים, וזהו חודש האביב דאתוון כסדרן כי סדר האותיות הם ממטה למעלה תחלה א' ואח"כ ב' למעלה ממנו וכן כולם עד הש' שהוא יסודא דקשוט כמה שכתוב בזוהר, שהאותיות הם אותיות התורה הנקרא תורת אמת והשורש וההתחלה מעילא לתתא הוא באות הש' הרומז לג' אבהן, כידוע שהם השורש ויסוד לאומה הישראלית שהם כולו זרע אמת הנשרשים באותיות התורה, אבל אות הת' קבלתי שהוא רומז לעולם הבא ולמעלה מהשגות דעולם הזה , ודע"כ כל הגוזמות הרגילות בתלמוד הם במספר תלת מאה [כמה שכתוב רשב"ם פסחים קי"ט סוף ע"א] שהוא המספר היותר גדול מצד העולם הזה ונראה לי דרומז לאדם הראשון שהוא נשמת משיח כנודע, ועליהם התי"ו הרומז ת' תחיה כו' כמה שכתוב בפרשת במה בהמה (נ"ה ע"א), ואילו זכה אדם הראשון היה גם עליו הת' רומזת תחיה אלא שלא זכה ורמזה להיפך, ומשיח יזכה לת' תחיה דחיים שאל נתת לו, ובודאי לעצמו מאחר שתיקן אדם הראשון ולא חטא מה צורך לבקש דמהיכ"ת ימות ואין מיתה בלא חטא (כמה שכתוב שם), ואף דאתותב (שם ע"ב) מארבעה שמתו בעטיו של נחש, מכל מקום עטיו של נחש עצמו היינו חטא שבשורש מאדם הראשון והוא יתקן גם זה והרי אמרו ז"ל (קהלת רבה ג' י"ד) אם יאמר אדם שגם אם לא יחטא ימות הרי אליהו שלא חטא וחי לעולם, אבל עיקר השאלה וההבטחה היה על בקשתו החיים לכל באי עולם, וכמו שאמרו ז"ל (סוכה נ"ב ע"א) שהוא יבקש זה להחיות משיח בן יוסף שנהרג שהוא מצד חסרון שיש בישראל בשמירת הברית קודש דרגא דיוסף הצדיק, ואף על פי דעל האמת גם ערלי ישראל נקראים מולים כמה שכתוב בנדרים (ל"א ע"א) היינו שומרי הברית, ואפילו בועל ארמית שבזה היה נסיון יוסף דהוא עיקר קלקול הברית שאמרו בעירובין י"ט א' דמימשכא ערלתיה ולא מבשקר ליה, הרי המשוך גם הוא מהול גמור מן התורה ואין צריך למולו שנית אלא משום מראית העין והיינו דלא מבשקר למראית העין לבד, וכל זה זמן העולם הזה שהוא עלמא דשקרא דהאדם יראה לעינים לבד תקנו חכמים הרבה דברים ואיסורים משום מראית העין, כי האדם צריך שמירה שלא יהיה עליו טענה גם למראית העין דיש משפט גם על זה, אבל כשיגלה אורו של משיח שהוא שער הכניסה על ידו לעולם הבא יתגלה אור התי"ו דפירושו רושם, שהוא אור הרשימו שהיו דורשי הרשומות מכירים גם על פושעי ישראל דכולם יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין ק"ה ע"ב) דאף דניתק כל האור עדיין נשאר רושם, וכל שרישומו של אות ניכר הרי יש צורת אות עליו והתגלות רשימו זה לכל ישראל, וכל העולם כולו יחיה על ידי משיח שיתגלה התי"ו והרושם דת' תחיה שהוא הדביקות באלקים חיים שיש לכל אחד מישראל, ואף דנמשכה ערלתו למראית העין עדיין רישומו של מילה ניכר, וזהו שלימות כל הכ"ב אותיות להשיג עד הרשימו שהם אותיות המחשבה שרישומן ניכר בסוף מעשה, וזהו סדר הא"ב שלנו כפי סדר השגה שלנו ממטה למעלה: