מחשבות חרוץ · פרק י״א, ד׳

והכתב והמכתב שהם ספר וסופר נבראו בששת ימי בראשית, אבל הסיפור שהוא המחשבה שבאצילות לא שייך בו בריאה והוא באצילות הקודם לבריאה, רק המעשים ופעולות הנמשכים ממנה הם מסודרים מששת ימי בראשית וגם זה בהעלם בעולם הזה, ומכל מקום מצד האמת הרי יש לספרן של רשעים קדימה וע"כ הקדימוהו רז"ל ראש השנה ט"ז ב' לספרן של צדיקים ובינונים וכן אח"כ במקראות דמייתי הקדימו, ולכאורה לא היה ראוי לאקדומי פורעניתא וקלקלתא. וגם מה שכתוב שם ימחו מספר זה ספר של רשעים דקדקו המפרשים למה ביקש דוד המע"ה על שונאיו שימחום מספר של רשעים מוטב שיכללו עמם, ועוד דגבי ספר של בינונים אמר ועם צדיקים אל יכתבו משמע הא עם רשעים יכתבו לא שימחו מן הספר לגמרי, וכן דקדקו על מה שאמרו מחני נא זה ספרן של רשעים מה טיב משרע"ה בספר של רשעים שיבקש למחקו משם, אבל הוא תוכן דברי אשר דברתי כי ספר של רשעים הוא ספר המחשבה של השם יתברך שישראל עלו בו במחשבה תחלה ונחקקו שם, והרשעים לא נשאר להם אחיזה אלא בספר זה העליון שלמעלה מכולם והם אותם שיש להם חלק לעולם הבא, ושונאי דוד המע"ה שכבר כרתן ברוח הקודש מעולם הבא בקש עליהם שימחו גם מספר זה דהיינו ניתוק שורש היהדות שלא יהיה להם חלק לעולם הבא, ומשרע"ה בחטא ישראל שרצה השם יתברך להעבירם מן העולם חס וחלילה לגמרי ושיעשה אותו לגוי גדול המאוחז בכל ג' ספרים הנזכרים והוא לא רצה בזה, שפיר ביקש מחני נא מספרן של רשעים שהוא הספר העליון דשורש היהדות שגם הרשעים אחוזים בו ומה שכתוב אשר כתבת זה זה ספרן בינונים אינו סותר מה שכתוב ולמידק מינה איפכא דספר הכתב הוא ספר של בינונים, דיש לומר דדייק אשר כתבת דנקרא כתיבה רק לגבי השם יתברך זהו ספר של בינונים דלגביה גם הדבור הוא חקיקה גמורה וככתיבה, וכדרך שנאמר וכל העם רואים את הקולות שאותיות הדבור נחקקו לפניהם כבכתב עד שהיו רואים את הנשמע, וזהו כתבת דייקא מה שאי אפשר לבשר ודם הוא ספרן של בינונים, ומה שכתוב ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינונים לאו מאל יכתבו ולשון כתיבה דייק, רק מלשון ועם צדיקים משמע דיש שם בספר צדיקים ורשעים ומבקש שלא יכתבו עם הצדיקים רק עם הרשעים [כי הרשעים שבספר של בינונים הוא חלק הרע המעורב בו שעתיד ליפרד וליכרת לגמרי מה שאין כן ספר של רשעים דרומז לעומק טוב שיש גם ברשעים כנזכר] והיינו ספר של בינונים דיש שם צדיק ורשע טוב ורע, [וזה דלא כצמח צדק סימן י"א שהבין דלבינונים קרי צדיקים ולמד מזה לדינא ע"ש, והוא תמוה דאפילו תימא דניתן ליאמר כן בעלמא בסתם על דרך לגבי זבורית הוי גם בינונית עדית, מכל מקום בזה דמיירי בג' ספרים ספר של צדיקים ושל בינונים ומיירי גם בצדיקים באמת ג"כ איך שייך דיקראו לבינונים צדיקים, דאם כן במה יבדלו מספרן של צדיקים, אבל פשוט דליתא וכוונת הגמרא מלשון ועם צדיקים וכמו שנתבאר ולעולם צדיקים צדיקים ממש לא בינונים רק דבספרן של בינונים התלוים ועומדים עד שיכריעו מעשיהם ויש שזכו ויש שלא זכו הרי יש שם צדיק ורשע ושייך על זה לשון ועם צדיקים ופשוט] ולספרן של צדיקים קרי חיים דהם הדבקים בד' חיים כולם היום, ובאידך קרא דריש להו מספרך דזהו ספרו של השם יתברך ביחוד דצדיק הוא ד' ולא יגורך רע כתיב, ועיקר בקשת המחייה הוא נסמך לספרן של רשעים ביחוד לפי ששם אחוזים גם רשעי ישראל דעמך כולם צדיקים והוא יבקש על מחיית השורש. ולשון כתיבה שייך בכולם שהרי כולם נקראים ספרים וכמה שכתוב דגם על ספר הדבור יצדק כתיבה, וכן על ספר המחשבה כתיבתו הוא בעולם העשיה הגופני שהיא רושם מאותיות המחשבה הניכרים מתוך המעשים, וכך קבלתי כי העולם כולו הוא ספר שעשה השם יתברך [ונהירנא דבילדותי ראיתי ספר מצוות עשה להאדומי ושם מביא בשם ספר מיוחס לחנוך אצל האומות וכמדומה דשם נמצא קצת שמץ דבר מזה איך כל הנבראים שבעולם הם צורת אותיות שחקק השם יתברך בעולמו שהוא ספרו] ושהתורה הוא פירוש שעשה וחיבר על אותו ספר, והם קושט דברי אמת כי התורה היא נובלות אותיות המחשבה עצמם שנתגלמו ונתלבשו בציור אותיות הכתב, מה שאין כן העולם הוא רק רושם והיכר בעלמא, ועל ידי התורה יכולים להבין הרמיזות של הרושם וההיכר שיש במעשים ע"מ שבמחשבתו ית' ומכל מקום גם כל מעשה ונבראי העולם כולו הם ספר שלם שבו חקק כל אותיות המחשבה דרך העלם גדול שאין שום נברא ויצור שאינו רושם על דבר וענין מיוחד במחשבתו ית', דלא תוהו בראה והכל בכוונה מיוחדת למענהו לקילוסו ולגלות על ידי זה כבוד שמים, וכמו שכתב הר"ב ז"ל על מלאה הארץ קניניך רצה לומר איך לקנות אותך ולהשיג אותו ית':