מחשבות חרוץ · פרק י״א, ב׳

והם שלשה עולמות בריה יצירה עשיה, עולם העשיה הוא סוף המעשה שבו מתגלית ראשית המחשבה והם ישראל שעלו במחשבה תחלה (במדבר רבה פרשה י"ד) דנשמתן גדולה ממלאכי השרת שבעולמות בריה יצירה כי השם יתברך הוא צור לבבן ומתגלה להם ספר המחשבה והעומק שבמחשבתו ית' מה דלבא לפומא לא גליא, ועל כן אמרו (במדבר רבה פרשה כ') על פסוק כעת יאמר ליעקב וגו' דמחיצתן לפנים ממלאכי השרת ומלאכי השרת שואלין להם מה פעל היינו בפעולה ועשיה שבזה נגלה העומק ראשית שבמחשבה, וזהו עומק טוב שבעשר עמקים דספר יצירה דשמעתי פירושו עומק טוב ועומק רע היינו מה שהוא בעומק כן וכולו בהיפך, והיינו דרק אצילות כולו טוב ואין שם עירוב רע כלל אבל מבריאה ואילך שהוא התחלת בריאת הנפרדים הכל מעורב טוב ורע, ובעשיה הרע מרובה על הטוב אבל מכל מקום יש בו ג"כ עומק טוב, והוא התגלות העומק ראשית דעולם האצילות אינו מתגלה אלא בלבבות דבני ישראל שבעולם העשיה, ובעולם הזה הדומה ללילה (ריש פסחים) שהוא חושך ומעשיהן של רשעים מתוכו דייקא יזכו לנהורא דעולם הבאב שכולו יום ואור בהיר שאין שם חושך ורע כלל, שכבר נפרד הטוב מן הרע דה' בדד ינחנו ואין עמו וגו' שום תערובות דרע דיזכו לאור עולם האצילות שהוא האור דשבעת ימי בראשית שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא (בראשית רבה פרשה ג'), כשיהיו יושבין ועטרותיהן היינו דיבוקן בשרשן בו ית' בראשיהן ונהנין מזיו השכינה (ברכות י"ז ע"א) היינו שכינה עילאה. וה' ראשונה דשם הרומזת לבינה שבלב שהוא סוד עלמא דאתי שמתגלה דיבוק הלבבות דבני ישראל במקורן שהשם יתברך לבן של ישראל והוא התגלות סוד המחשבה, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא היינו אפילו רשעי ישראל דכולם צדיקים כדרך שאמרו בנדרים (ל"א ע"ב) אסור בערלי ישראל דכולם נקראו מולים אפילו שהוא בפעל ערל. וכן מי שבפעל רשע הוא רק מצד היצר ולא עינה מלבו וכמה שכתוב בברכות (י"ז ע"א) גלוי וידוע שרצונינו כו' וכידוע דברי רבמ"ם פרק ב' מהלכות גירושין בטעם כופין עד שיאמר רוצה אני, והגם דחוטא בפעל שמחמתו נקרא רשע מכל מקום אפילו פושעי ישראל מלאים חרטה ובהרהור של חרטה בלב סגי להיות נקרא צדיק גמור כמה שכתוב בקדושין מ"ט ב', ואין לך רשע מישראל שאינו מתחרט איזה רגע אחר שעברה ההנאה ואין שם עוד הסתת יצר מצד עומק הטוב שבמעמקי לבו, ועל כן אף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד ע"ב) דאי אפשר לנתק ממנו אותו עומק הטוב דאפילו אותן שאין להם חלק לעולם הבא דורשי רשומות אומרים שיש להן (שם ק"ד ע"ב) ולא השאירו אלא בלעם שהוא מאומות העולם וזהו באותן נפשות פרטיות ומסתמא כן לפי דעתי גם באותן החטאים הכוללים שנמנו במשנה שם שאין להם חלק לעולם הבא שהם נגד אותן הנפשות דשלשה מלכים וארבעה הדיוטות כמה שכתוב במקום אחר, ולא שיש בזה מחלוקת רק שהמשנה הוא חכמת התורה שבעל פה המושגת בעולם הזה וכפי משפטה הוא כן שיש בחטאים אלו ובנפשות אלו השתקעות כל מעמקי לב ברע חס וחלילה, אף שמכל מקום אי אפשר שלא ישאר עדיין איזה עומק טוב בזרע יעקב אע"ה שמטתו שלימה ואין בו פסולת, אותו עומק אינו אלא רשימו הנשאר כמדת כל אור כשניתק מניח אחריו רשימו וכן אור זה שבשורש זרע ישראל אף על פי שניתק לגמרי חס וחלילה על ידי חטאיו בלי הרהור תשובה כלל ג"כ מכל מקום השאיר אחריו רשימו, אלא שרשימו זה אינו מושג כלל בהתגלות האור בפעל שזהו התגלות האור דעולם הבא שהשיגוהו חכמי ישראל, ורק דורשי רשומות הם השיגו גם רשימו זה וסוף סוף יש להם חלק לעולם הבא וכולם דבקים בד' אלקיהם להיות חיים כולם היום, והוא הדביקות דעולם העשיה באצילות בסוד נעוץ סופן בתחלתן שיתגלה כשיחדש הקב"ה עולמו ויתהפך העולם הזה לעולם הבא, וכל העולם הזה הכנה לו כמה שכתוב באבות כפרוזדור וכערב שבת שלפני השבת, ומכל מקום מצד העולם הזה שהוא עלמא דשקרא ורובו רע בפעל נקרא ספרן של רשעים, [ופירוש נכתבין כו' על מעשה הרשעות וכדרך שאמרו האריז"ל על מאמרם ז"ל מעשיו נפטרין לפניו כפי גירסא הישנה בתענית י"א א' לא כהגהת מהרי"ב שם נפרטין ע"ש, ולא ראה דברי האר"י בלקוטי ש"ס עיין שם דמפרש נו"י ודבריו ברוח הקודש שאין להרהר אחריו] והיינו רשעי ישראל, דרשעי עכו"ם אין להם שום ספר וחקיקה במחשבתו ית' כלל רק פושעי ישראל שעתידין שיקראו חסידים כמה שכתוב בא"ב דרבי עקיבא על פסוק וחסידיך ירננו, שהוא למעלה מצדיקים והיינו על ידי התשובה דבמקום שבעלי תשובה עומדין כו':