מחשבות חרוץ · פרק י׳, ג׳

וע"כ הספירה עד ממחרת השבת השביעית חמישים יום, והרא"ש סוף פסחים ובתוס' מנחות ס"ה ריש ע"ב נדחקו בזה, אבל חשיב גם יום החמישים מכלל הספירה אף על פי שאין סופרין אותו מה שעושין אותו יום טוב הוא ספירתו, כי עדיין צריך גם אז ספירה שהוא התגעגות מאתערותא דלתתא הקודמת דיום טוב ישראל הוא דמקדשי לה, ואע"ג דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה (שבת פ"ו ע"ב) כי התורה מן השמים קביעא וקיימא קודם שנברא העולם דוגמת השבת, אבל מכל מקום היה צריך לזה הכנת אתערותא דלתתא וקידוש העם מקודם על ידי משרע"ה, וכן איתא במגילה ו' ב' לא יגעתי ומצאתי אל תאמן דצריך יגיעה קודמת ומכל מקום נקרא אח"כ מצאתי ומציאה באה בהיסח הדעת (סנהדרין צ"ז ע"א), כי באמת התורה הוא למעלה מהשגת אדם וכל יגיעת אדם והשתדלותו שהוא רק כפי השגתו לא היה כלל להשגה גדולה כזו דדברי תורה שהיא חכמת הש"י, וכשמשיג אח"כ מכיר דהוא מציאה הבא בהיסח הדעת ולא בהשתדלותו בא לזה, אבל מכל מקום צריך ג"כ ההשתדלות בפתיחת חודה של מחט באתערותא דלתתא כי אין השם יתברך מוסר דברי תורה אלא למי שמשתוקק אליהם דעל זה נאמר יהיב חכמתא לחכימין וגו', ואמרו ז"ל (דברים רבה פרשה ז') על פסוק בני אם תקח אמרי אם יש לך זכות שאין דברי תורה כבת בוגרת, וכן אמרו ראשית חכמה יראת ד' ואם אין יראה אין חכמה והיראה היא האתערותא דלתתא דאשה יראת ד' שאין האהבה בא אלא אחר היראה הקודמת, והיראה הוא ימי הספירה שסופר ימים הנקיים וירא אולי לא יעלו בידו חס וחלילה תמימים [וע"כ היו ימי הדין לתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה שהוא חסרון במדת היראה שהיא מדת הגבורה והדין, ונמשך מזה חס וחלילה קצת דין על דרך כשאין דין למטה כו'] עד סוף יום המ"ט שהשם יתברך עזרו שכבר עלתה בידו הכנה הקודמת, ואשרי מי שמשיג זה בפעל במוחו ולבו וכל כחות נפשו, ועל כל פנים הוא בכלל ישראל ג"כ שעמדו נפשותם על הר סיני בהעלם במעמקי לבו מה שהוא עצמו אין מרגיש עדיין בעולם הזה, ואח"כ בא לשמחת יום טוב אבל עדיין צריך לקצת יראה בהתחלת השמחה ג"כ, וכמה שכתוב בתנא דבי אליהו ובהן (ריש פרק ג') אני שמחתי מתוך יראתי ויראתי מתוך שמחתי שלא יהיה התפשטות האהבה והשמחה בלא גבול מה שאין העולם הזה שהוא עולם הגבול סובלו, וזהו הלילה הקודמת לאור היום דאז ניתנה תורה בצפרא (שבת פ"ז ע"א) וצריך מקודם החשוכא שהוא האתערותא דלתתא שבהעלם התגלות האור, ואח"כ בא על ידי זה דייקא לנהורא דכן הוא ברייתו של עולם שכך יסד השם יתברך בבריאת עולם דכל השגת יתרון האור הוא מתוך החושך דוקא, וזהו שכלל גם יום החמישים בספירה דגם בו צריך עדיין קצת שימור, ואף על פי שאינו בפעל דאין בו ספירה בפעל לפי שבאמת אחר שכבר עלה בידו ספירת כל המ"ט יום להיות מזוקק שבעתים קדושת יום החמישים באה עליו מעצמו, דע"כ אמרו (שיר השירים רבה א' י"ח) שינת עצרת עריבה שלא עקצתן פורטענא דהיו ישנים אבל על דרך אני ישנה ולבי ער, דגם בשינה כל מחשבותם הדמיונות של כח הדמיון המושל גם בעת השינה היה ודאי רק מענין קבלת התורה כי זה היה כל חשק לבבם, ושמעתי בשם הר"ב ז"ל דהחלומות הם בירור האדם במה מעמקי לבבו שקועים, ויעקב אע"ה שהוא הדבוק באמת באלקים חיים ושורש מדת הדביקות הנמצא בברואי מטה גם בחלומו והנה ד' נצב עליו, וכן כל ישראל בשעת מתן תורה שהגיעו לתכלית השלימות שבכח זרע יעקב להשיג בעולם הזה גם בשינתן לא עקצתן פורטענא רצה לומר לא היה שום דבר מכאיב ומפריד הדביקות, והוא מצד הרשימו הנשאר מספירת מ"ט יום הקודמין המתגלה גם בעת השינה, ורשימו זה הוא חלות הספירה גם על יום החמישים בכח אף על פי שאינו בפועל כי מתגלית בו על ידי רשימו הנשאר כל כח ספירת ימי הספירה הקודמים, ועל ידי זה נבנה בקרב לבו שורש האתערותא דלתתא לקבלת התורה, ומה דישראל מקדשי לקדושת החג הקדוש שעל ידי זה נשפע אח"כ האתערותא דלעילא בקבלת התורה קדושה דקבוע וקיימא ושלמעלה מהשגתו, וכן מה שמקדשין אותו הרבה מלמעלה: