מחשבות חרוץ · פרק י׳, ב׳

וכל אחד בפני עצמו הוא ג"כ קומה שלימה כלול משבע שיש בכל כח בפני עצמו כמה מדרגות אשר כללותם הוא שבע שזהו מספר המדרגות שבפעולה שקבע השם יתברך בחוקו חוקי הבריאה, והשביעי שבשביעי. שהוא יום מ"ט הוא השלמת כח השביעי שהוא כח השביתה והשלמת הפעולה, ובכל שבוע יום השביעי הוא מדריגת השביתה והשלמת קומת אותו הכח והוא דוגמת השבת, והשבת השביעית הוא השלמת כל הכחות, והספירה היא מה שאדם מוסר כל כחותיו להשם יתברך ומכיר שכאשר השם יתברך רוצה שיהיו נקיים ומבוררים לשם שמים הם נקיים, וכל כחו הוא רק מה שהוא משים אל לב לדעת ולהכיר זה שכל כחותיו צריכים להיות נקיים וטהורים מכל פסולת מחשבה ורצון שלא לשם שמים, ובזה מקדש גם כל ימי החול שלו להיות על טהרת הקודש ומעין קדושת השבת, וזהו ענין שבתות דחול הנז' בזוהר סוף פרשת קרח, ויום המ"ט קרי ליה שבת סתם שהוא דוגמת השבת הראשונה דג"כ תחלתו על ידי ישראל דמקדשי, ועל ידי התעורורת השתדלות שלהם זוכים שנעשה מקדושה שלהם קדושה דקביעא וקיימא, וכך כל ענין הספירה לעשות מכל פעולת והשתדלות אדם קדושה דקביעא והשלמת זה הוא ביום האחרון שבו נשלמה הספירה, וצריך שיהיה תמימות שיוכל להגיע אח"כ ליום השבועות דתקריבו מנחה חדשה שבו היא ההתחדשות, דאין כל חדש תחת השמש וכל דבר כשמתיישן אין חשוב עוד שכבר הורגל בו, אבל דברי תורה צריכים להיות כל יום כחדשים וחביבים כל שעה כשעה ראשונה, דרק תחת השמש אין חדש אבל למעלה מהשמש שהוא התורה יש דבכל רגע יוכל להשיג התחדשות מה שלא נודע ונתגלה עדיין בעולם כלל, וזהו על ידי ספירה הקודמת כאשה שמתחדשת לבעלה דג"כ אמרו ז"ל (נדה ל"א ע"ב) כדי שתהיה חביבה עליו, והוא דוגמת הלבנה שמתחדשת בכל חודש וע"כ נקרא חודש דיש על ידי זה בכל פעם חידוש, והתחדשות שאין מתיישן על ידי שיש העלם בנתים, והחידוש שאחר ההעלם הוא דבר חדש ולא מה שהיה מקודם, וכך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל (גיטין מ"ג ע"א) היינו התחדשות דברי תורה צריך להיות על ידי העלם ומכשול הקודם על ידי זה בא אח"כ להתחדשות, וזהו ההתגלות מתן תורה דשבועות שנקרא חג שבועות בקרא על שם ספירת השבועות הקודמות שעל ידי ההעלם הקודם, והספירה שהוא החשק וההשתוקקות להגיע לאור הגילוי שזהו ספירת הימים עד אותו יום שמשתוקק עליו ושמח כל רגע ורגע שמתקרב אליו, וע"כ סופר הימים כדרך אדם המתגעגע על איזה דבר שנקבע לו זמן דסופר הימים שיש עד אותו זמן מרוב תשוקתו וגעגועיו להגיע לאותו דבר ועל ידי אותו ההשתוקקות אחר כך כשנתמלא תשוקתו הוא מוצא בו טעם חדש הבא מרוב החביבות, וע"כ הקרבת המנחה חדשה הוא בשבועותיכם שספירת השבועות הקודמות הוא הגורם למנחה חדשה זו שזוכין לה ישראל המונין ללבנה (סוכה כ"ט ע"א) שעתידין להתחדש כמותה (סנהדרין מ"ב ע"א) ולהשיג התחדשות אחר כל העלם והוא הגורם ומביא לקדושת החג אחר שכבר קידש השבועות הקודמות בספירתו שיהיו כל כחותיו קודש לד' על ידי זה זוכה לקבלת תורה מחדש בכל שנה באותו יום: