ושוב מוכרחים אנו להזהירך את אשר הזהרנוך לעיל בפרק ה׳ בענין הבחינה לדעת אם היא התלהבות אמיתית או לא. אמרנו שם שכיון שאין בחינת עצמית הפנימית כבחינת דבר ממשי אשר מחוצה לו, לכן קשה הוא שלא יטעה בה האיש א״ע. כן גם ההסתכלות אודות הרחש התאווה מדה והרהר רע, קשה היא, ויש שיסתכל בו בהרחש ובהתאווה עצמה מתוך תאווה וגירוי יצה״ר, ויחשוב שאודותה מסתכל, ולא ידע למה לא פעלה ולא נחלשה תאוותו. הרבה רגילות, והתבוננות יתירה צריכים בה ובכל עניני הסתכלות עצמית, עד שנכיר אותן הכרה אמיתית, ותהיינה פעולותינו בהן פעולות אמיתיות.
הכשרת האברכים · פרק ט׳, נ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.