הכשרת האברכים · פרק ט׳, נ״ג

ואם מדה גרועה התעוררה בך, אם של קנאה או שנאה לאיזה איש, או מדה רעה אחרת, ואף שיודע אתה את רעת המדה הקנאה והשנאה מ״מ קשה לך לבטלה. או כל הרהר רע כי יפגע ח״ו בך ויקשה לך להרחיקהו ממך ולבטלו, הוי משמש באמצעי הזה. אם אין אתה עומד בשעה זו בתפילה, או גם בתפילה אם מותר לך להפסיק באותו פרק, אמור את הפסוק ״אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה״, כמ״ש בסידור האר״י זצוקלל״ה בשם הרמ״ק זצוקלל״ה שקיבל מפי אלי׳. או אמור בכל כחך הכנעני החתי האמורי והפריזי החוי והיבוסי והגרגשי, האמור בצעטיל קטן מזקני הקדוש הרבי ר״א זצוקלל״ה. ונכון לשנות פעם לאמור זה ופעם זה, כנ״ל מהמאו״ש שתחבולה שעושים אותה זמן רב אינה פועלת. אבל אם עומד אתה בשעה זו בתפילה במקום שאסור לך להפסיק, עשה את תחבולה הנ״ל, הוי מסתכל על המחשבה והבט איך חי׳ אכזרי׳, מאוסה ומטונפת זו התפרצה במוחך וברגלי׳ המזוהמות מטנפת ודורסת את כל קודש אשר בך, ואת פי׳ האיום פוערת, וכל חוטי ונימי גופך נפשך ונשמתך מכרסמת. השמר והזהר שלא את המחשבה רעה תחשוב, רק אודות המחשבה, ועל חי׳ הרעה אשר מנפש ועד בשר מכלה אותך ח״ו. הוי מזדעזע כולך וצעוק בלבך על עצמך, האם נואף אני ח״ו, האם נרקב אני כבר בשאול תחתית השם ישמרנו, [צי בין איך שוין ח״ו אזויא געמיין, צי פאהל איך שוין באמת אין שאול תחתית, זאל דער אויבערשטער אבהיטען]. ואם רוצה אתה לשמש באמצעי זה שלא בשעת התפילה, אז גם בפיך צעוק כן על עצמך מתוך מרירת לבך.