הכשרת האברכים · פרק ט׳, נ״ה

למשל התינוק אם לוקח אותו רבו בעל כורחו אל החדר ללמוד, מעל המשחק ששחק והשתעשע בו עם הילדים, אז אף שלומד עם רבו, וגם עונה לו על שאלותיו בלימודו, מ״מ רצונו ומחשבותיו גם כלו, בהמשחק נתונים. גם בהגדול יש ששקוע באיזה מחשבה, ואם ישאלהו אז זולתו איזה דבר מעניין אחר, ג״כ יענהו, ומ״מ כלו נתון הוא במחשבה הקודמת. זאת אומרת שגם עתה שחושב התינוק כבר בלימודו, והאיש הנשאל בהדבר ששאלוהו, מ״מ עודו שקוע עם מחשבתו בהמשחק ובהדבר שחשב מקודם, רק שמשם מושיט קצה אבר מן מחשבתו לענות לרבו או לאחר השואלו. כן גם אפשר לך שתשאר כלך במחשבתך, ורצונך כולו נתון בתוך הרחש, וגם בשעה שאתה חושב על אודותו לא עצם מחשבתך חושבת, כי היא בתוך הרחש שקועה, ורק קצה ממנה מושיטה לחשוב על אודותו כדי לקיים את עצתנו זו ולאמור לעצמך כבר חשבתי [כ׳האב שוין אבגעקלערט] וגם בשעה שאתה חושב כנ״ל האמת שבעל תאווה אני וכו׳, גם אז שקוע אתה ברצונך ובמחשבתך בהתאווה, ואז לא תועיל לך מאומה מחשבה כזו. ונזכיר בזה את דברי קודש של הרה״ק ר׳ אשר הגדול זצוקלל״ה מסטאלין שאמר בקדשו, הם צועקים על היצה״ר עם היצה״ר, לפיכך אינו מפחד מהם, אבל אנו צועקים על היצה״ר עם השי״ת, והוא בורח תיכף עכ״ל. זכור את דברי קודש אלו, כי הרבה פעמים יש שדומה להאדם שצועק הוא על היצה״ר, אבל גם הצעקה עם היצה״ר היא, וכן בהנ״ל יש שדומה לו שחושב אודות התאווה ומחשבה רעה כדי לבטלן, ובאמת גם מחשבה זו של תאווה היא, בה חושב ואת רעתה אינו מבטל רק עוד מגדל ר״ל.