הכשרת האברכים · פרק ט׳, נ״ב

אבל אם ח״ו כבר הגעת לידי כך שהיצה״ר כבר אוחז אותך בעורפך עד שאפילו גם בזו קשה לך לעמוד נגדו. או אם הביאו לפניך ממתקים ומטעמים המגרים אותך יותר והתרחשה תאוותך בך ברגש יותר חזק וקשה לך לפרוש מהם, וכדי להחליק את חטאתך זו בעיניך רוצה אתה לבטל את הדבר כלאחר יד ולאמר ומה בכך אם אוכל או לא אוכל אלו, הלא כל אנשים אוכלים אותם. לכן עשה כהנ״ל והחל להביט על תאוותך ושאל את עצמך בלבך, האמת הוא שכ״כ תאוה בי לאכול זאת. איני רוצה לדון אם צריכים לאכול זאת או שלא לאכול. ואפשר אין עבירה בה עתה, אבל זאת נתברר לי עתה שבעל תאוה אני, וכל עצמי מונח ביד תאותי, עד שקשה לי לפרוש ממאכל הזה, כי הלא לא אגוע אם גם לא אוכל מזה ומ״מ כמה קשור אני בה. והבט במחשבתך על עצמך ועל תאותך, הוי מטפל אודותה והוסף לאמור, הן ידעתי שאיני צדיק אבל להיות כ״כ מנוול ובעל תאוה שפל עד שלמטעמים אלו אהי׳ בטל ומבוטל לא חשבתי. הבט עלי׳, וחזור דברים הללו פעם ושתים וכו׳, ותראה ותתפלא איך בעזהשי״ת תתחלש תאוותך אף תמס לגמרי. כה תעשה בעניני אכילה וכה תעשה גם בשאר תאוותיך, אף בדיבור איזה ענין אף של רשות שאינו עבירה, אבל טוב יותר שלא תדבר אותו, ומ״מ מתגרה אתה לדבר אותו, הבט עליך ועל גרויתך באופן כזה.